מערת סלומה

על המערה

מערת סלומה היא מערת קבורה יהודית גדולה מימי הבית השני, חצובה בסלע הקירטון הרך של דרום שפלת יהודה, בשטח יער לכיש של קק"ל. היא נמצאת במדרון הדרומי של חורבת קצרה, כ-1.5 ק"מ מצפון-מזרח למושב אמציה, בגובה של כ-355 מטר מעל פני הים. זו אינה מערה טבעית אלא אחוזת קבר שנחצבה בידי אדם, ובמשך כאלף שנה עברה גלגולים: ממערת קבורה משפחתית יהודית לקפלה נוצרית ולאתר עלייה לרגל.

על ראש הגבעה שמעל המערה עמד בימי הבית השני משק חקלאי מבוצר, עם מגדל ומערכת מסתור חצובה מתחתיו, והחוקרים מעריכים שהמערה הייתה קבר המשפחה של בעלי האחוזה. היא נחצבה בסוף ימי הבית השני (בערך מהמאה ה-1 לפנה"ס), והקבורה בה נמשכה עד המאה ה-1 או ה-2 לספירה. מבנה הקבר טיפוסי לקבורה היהודית של התקופה: חדר כניסה שממנו מסתעפים חדרי קבורה ובהם כוכים - גומחות קבורה מוארכות שנחצבו בניצב לקירות - וכן קברי מקמרת (אַרְקוֹסוֹליה) וקבר פיר. במערה נמצאו שברי גלוסקמאות (תיבות אבן לליקוט עצמות), עדות למנהג הקבורה השנייה שהיה נהוג אז בקרב היהודים.

המערה נחשפה ב-1982 בידי שודדי עתיקות, ובעקבות זאת חפר בה הארכאולוג פרופ' עמוס קלונר מטעם אגף העתיקות באמצע שנות ה-80. בשנים 2022-2023 חודשו בה החפירות בניהולם של צבי פירר וניר שמשון-פרן מרשות העתיקות, במסגרת מיזם "דרך מלכי יהודה" של רשות העתיקות, קק"ל ומשרד ירושלים ומורשת. בחפירה החדשה נחשפה חצר כניסה ששטחה כ-350 מ"ר, מוקפת קירות אבני גזית ומרוצפת בלוחות אבן ובפסיפס - חצר מפוארת במיוחד, שכן ברוב מערות הקבורה של התקופה החצר פשוט נחצבה בסלע. בחזית נמצאו אבנים מעוטרות במוטיבים צמחיים האופייניים לאמנות היהודית של ימי הבית השני: רוזטות, רימונים ואגרטלי אקנתוס.

בתקופה הביזנטית, החל מהמאה ה-5 לספירה, התפתחה מסורת נוצרית שזיהתה את המקום כקבר סלומה - דמות שלפי מסורות נוצריות קדומות הייתה המיילדת שנכחה בלידת ישו (ובמסורות אחרות אחת מתלמידותיו). חוקרים מציינים שהשם סלומה, שלום או שלומית, היה נפוץ מאוד בקרב יהודים בימי הבית השני, וייתכן שאישה בשם זה אכן נקברה כאן, ושמה נקשר מאות שנים לאחר מכן לדמות הנוצרית. המערה הוסבה לקפלה: הפתח לאחד מחדרי הקבורה הורחב וקומר, ובחדר הפנימי נחצבה אפסיס (גומחה חצי-עגולה) והותקנו בו אלמנטים של כנסייה. על הקירות נחרטו עשרות צלבים וכתובות, רובן ביוונית ומיעוטן בסורית ובערבית, ובהן תפילות ובקשות זיכרון של צליינים, וחלקן פונות ל"סלומה הקדושה".

הפולחן במקום נמשך גם לאחר הכיבוש המוסלמי. בחצר נחשפה שורת חנויות ובהן מאות נרות חרס, שלמים ושבורים, מהמאות ה-8 וה-9 לספירה. החופרים משערים שהנרות נמכרו או הושכרו לעולי הרגל, כדי להאיר את המערה או כחלק מטקס דתי - בדומה להדלקת נרות בקברי צדיקים כיום. הכתובות הערביות והנרות מלמדים שהמקום המשיך לשמש אתר קדוש לפחות עד המאה ה-9 לספירה.

בתוך המערה ניתן לראות חדרי קבורה חצובים ובהם שורות כוכים, פתחים מקומרים, ובעיקר את הכתובות היווניות והצלבים החרוטים בקירות הגיר הבהיר. המערה שוכנת באזור עשיר בעתיקות: בסביבה נמצאות חורבת בית לויה, תל לכיש ובית גוברין, ותוואי "דרך מלכי יהודה" עובר בקרבת מקום.

איך מגיעים

המערה נמצאת בשטח יער לכיש של קק"ל, מצפון-מזרח למושב אמציה (סמוך לכביש 35), ומגיעים אליה בדרכי עפר של היער. החצר החפורה בולטת בשטח ומגודרת. אין במקום חניון מסודר או שירותים.

חשוב: נכון לעדכונים האחרונים שמצאנו (סוף 2025), המערה אינה פתוחה רשמית לקהל. האתר מגודר והשער נעול, ובזמן החפירות פעלו בו מצלמות ושמירה שמנעו כניסה. רשות העתיקות וקק"ל הודיעו שהחצר והמערה ייפתחו לציבור במסגרת "דרך מלכי יהודה" לאחר השלמת עבודות השימור והפיתוח, אך לא מצאנו אישור לכך שהפתיחה כבר התקיימה. לפני שיוצאים, כדאי לבדוק באתרי קק"ל ורשות העתיקות אם האתר נפתח ובאילו שעות, ולחפש סיורים מודרכים מטעמם. אין לטפס על הגדר או להיכנס לאתר סגור.

מה להכין לביקור

• בדיקה מוקדמת של מצב האתר: האם נפתח לקהל, ואם כן - שעות הביקור ותנאי הכניסה.
• פנס ראש עם סוללות מלאות, ורצוי פנס גיבוי - חדרי הקבורה והקפלה חשוכים לגמרי.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה: רצפת המערה לא אחידה ויש בה אבנים ומפלסים.
• בגדים שלא חבל ללכלך באבקת קירטון; לפי דיווחי מטיילים מלפני החפירה, הכניסה למערה דרשה זחילה (ייתכן שהמצב השתנה בעקבות החפירה והפיתוח).
• מים בכמות מספקת - אין מקור מים או שירותים בשטח.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב; בקיץ השפלה חמה מאוד בשעות הצהריים.
• זמן: ביקור במערה ובחצר אורך כשעה, ואפשר לשלב אותו עם אתרים נוספים בסביבה, כמו בית גוברין ותל לכיש.
• מצלמה המתאימה לתאורה חלשה - הכתובות היווניות והצלבים החרוטים הם מראה מרשים.

אזהרות ובטיחות

• אין להיכנס לאתר כשהוא מגודר ונעול: זהו אתר עתיקות בחפירה ובשימור, והכניסה בניגוד להנחיות אסורה ומסוכנת.
• לפי דיווחי מטיילים, בתוך המערה, מול הקפלה, יש בור עמוק (קבר פיר). יש להתקדם לאט ולהאיר היטב את הרצפה לפני כל צעד.
• תקרות וקירות מקירטון רך עלולים להתפורר; אין לטפס על קירות או על ערמות אבנים בתוך המערה.
• אין לגעת בכתובות ובחריתות, לחרוט, לשרטט או לסמן דבר על הקירות - חלק מהכתובות בנות כ-1,500 שנה ונפגעות בקלות.
• אסור להזיז, לאסוף או לקחת שברי חרס, נרות או אבנים: זו עבירה על חוק העתיקות.
• זהו מקום קבורה עתיק ואתר קדוש לחלק מהמבקרים - יש לנהוג בכבוד.
• אין להדליק אש או נרות בתוך המערה, ויש להקפיד על כללי השמירה על היער.
• במערות חשוכות ונטושות בשפלה עלולים להסתתר נחשים ועקרבים - לא להכניס ידיים לחורים ולגומחות בלי להאיר.