מכרות הנחושת העתיקים בתמנע

על המערה

למרגלות המצוקים המערביים של בקעת תמנע, סביב הקשתות הטבעיות שבפארק תמנע, פזורים שרידיה של אחת מתעשיות הנחושת העתיקות במזרח הקרוב. אין כאן מערה טבעית אחת, אלא שדה של מכרות חצובים: פירים אנכיים צרים שירדו אל השכבה נושאת הנחושת, ומהם התפצלו מחילות כרייה אופקיות (גלריות) שעקבו אחר עורקי העפרה בתוך אבן החול. בחלק מהמערכות נחצבו כמה מפלסים זה מעל זה, שחוברו ביניהם בפירים פנימיים, ונחצבו גם פירים לאוורור ולהעלאת העפרה אל פני השטח.

גאולוגיה ועפרות. בקעת תמנע היא "חלון גאולוגי" בשולי הערבה הדרומית, כ-25 ק"מ מצפון לאילת, שבו נחשפים סלעי משקע וסלעים מגמתיים עתיקים. באבן החול הלבנה שבאזור המכרות מצויים מינרלי נחושת בגוון ירקרק-כחלחל, בעיקר מלכיט וכריזוקולה, לעתים בתרכיזים עשירים. העפרה שנכרתה כאן הועברה למחנות התכה בבקעה, ושם הופקה ממנה נחושת בתנורים קטנים שהופעלו במפוחים.

שלבי הכרייה. ראשית הכרייה בתמנע מתוארכת לאלף החמישי לפנה"ס, ואולי אף מוקדם יותר. בשלב הקדום ליקטו את גושי העפרה מפני השטח וחפרו בורות רדודים ופירים רחבים ולא סדירים בעזרת כלי אבן. על המדרונות שמתחת למצוקים נראות אלפי "צלחות": שקערורות עגולות ורדודות, שהן פיותיהם של פירי כרייה שנחפרו דרך שכבת הסחף ונסתמו בתום העבודה. בשלב מאוחר יותר נחצבו, בכלי מתכת, פירים סדירים וצרים, ברוחב של פחות ממטר, עם גומחות בדפנות ששימשו מדרגות לירידה ולעלייה. חלק מהפירים חודרים לעומק של 30 מטר ויותר, ומתחתם נפרשת רשת של מחילות במפלסים אחדים, שנחשבת לאחת מדוגמאות הכרייה השיטתית הקדומות ביותר שנמצאו בעולם.

מי כרו כאן ומתי? בשנות ה-30 של המאה ה-20 ייחס הארכאולוג נלסון גליק את המכרות למאה העשירית לפנה"ס ולמלך שלמה, ומכאן הכינוי "מכרות שלמה". בחפירות שהחל בנו רותנברג ב-1959 נחשף בבקעה מקדש לאלה המצרית חתחור מימי הממלכה החדשה (המאות ה-14 עד ה-12 לפנה"ס), ובעקבותיו יוחסו שיא הכרייה והפירים המשוכללים למשלחות מצריות. מחקר מחודש של אוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' ארז בן-יוסף (פרויקט "מרכז בקעת תמנע") תיארך בפחמן-14 ובשיטות נוספות את פעילות ההתכה העיקרית בבקעה לתקופת הברזל הקדומה, בעיקר המאות ה-11 עד ה-9 לפנה"ס, לאחר נסיגת המצרים מהאזור. לפי הצעת החוקרים, את התעשייה הפעילה אז חברה מקומית של שבטי מדבר, ככל הנראה הגרעין הקדום של ממלכת אדום. במסגרת אותו פרויקט נבדקו גם המכרות עצמם, בין השאר בשיטת תיארוך אופטי (OSL) של מילוי הפירים. התמונה המחקרית עדיין מתעדכנת, ותיארוכו של כל פיר בודד אינו ידוע.

מערת הכורים. על השביל השחור באזור הקשתות נמצאת "מערת הכורים" (מכונה גם "מערת הכורה המצרי"): חלל כרייה עתיק בצלע המצוק, שנכנסים אליו מלמטה, מטפסים בתוכו בעזרת יתדות וסולמות ויוצאים מלמעלה אל רחבת תצפית עם נוף פתוח על הבקעה. זו אחת הדרכים המוחשיות להבין כיצד נעו הכורים בתוך פירים צרים. בסמוך, באזור המכרות, משוחזרים פיר אנכי וגלריה שמתפצלת ממנו, ויש קטעי מחילות עתיקות שאפשר לזחול בהם.

חשוב לא להתבלבל בין המכרות העתיקים לבין מכרות הנחושת המודרניים של תמנע, שפעלו בחלקה הדרומי של הבקעה בין 1959 ל-1984 ואינם חלק מהביקור. בפארק עצמו אפשר לשלב את המכרות עם הקשתות, עמודי שלמה, מקדש חתחור והפטרייה.

איך מגיעים

פארק תמנע נמצא כ-25 ק"מ מצפון לאילת. הכניסה אליו מכביש הערבה (כביש 90), בסמוך לכניסה לקיבוץ אליפז. זהו פארק בתשלום, ולכן יש לרכוש כרטיס כניסה. שעות הפתיחה והמחירים משתנים לפי עונה, ולפני הביקור כדאי לבדוק באתר הרשמי של פארק תמנע.

מן הכניסה נוסעים בכביש הפנימי של הפארק אל אזור הקשתות שבצפון-מערב הבקעה. משם יוצאים כמה שבילים מסומנים: השביל הירוק הקצר (כרבע שעה עד 20 דקות) אל הקשת הקטנה, השביל האדום (כשעה, ברמת קושי בינונית-קשה, עם סולמות, יתדות ומעבר צר) אל הקשת הגדולה ולאורכו שלטי הסבר על הכרייה העתיקה, והשביל השחור (כחצי שעה, ברמת קושי בינונית), שמתפצל מהשביל האדום ומתחבר אליו שוב ועובר דרך מערת הכורים אל רחבת התצפית. פירי הכרייה והמחילות נמצאים לאורך השבילים ובסמוך לדרך. אין לרדת לפירים או להיכנס למחילות שאינם חלק מהמסלול המסומן.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לפארק תמנע (בתשלום), ובדיקה מראש של שעות הפתיחה.
• מים בשפע, לפחות 2 ליטר לאדם גם לסיור קצר, וכיסוי ראש וקרם הגנה: אין צל באזור המכרות.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה: השבילים כוללים טיפוס על סלע, סולמות ויתדות.
• ידיים פנויות לטיפוס: תיק גב קטן במקום תיקי יד.
• פנס קטן או פנס ראש יעזור להציץ אל המחילות הקצרות ולראות את סימני החציבה.
• העונה המומלצת היא סתיו, חורף ואביב. בקיץ החום בערבה קיצוני, ועדיף לטייל בשעות הבוקר המוקדמות בלבד.
• זמן: שעה עד שעתיים לאזור הקשתות והמכרות, ויום שלם לפארק כולו.
• מתאים לילדים בהשגחה צמודה. השביל הירוק מתאים למשפחות, השבילים האדום והשחור מיועדים לילדים גדולים יותר שמסוגלים לטפס בסולמות.

אזהרות ובטיחות

• פירי כרייה פתוחים: יש באזור פירים עמוקים, חלקם בעומק עשרות מטרים. אל תתקרבו לשפת פיר ואל תטפסו על גדרות או סורגים. השגיחו על ילדים כל הזמן.
• אין להיכנס לפירים ולמחילות שמחוץ למסלול המסומן: הם צרים, עלולים לקרוס, וקשה מאוד לחלץ מהם אדם שנפצע.
• טיפוס בסולמות וביתדות: היאחזו היטב, עלו וירדו אחד-אחד, והימנעו מהשבילים השחור והאדום אם יש לכם פחד גבהים או קושי בתנועה.
• אבן החול חלקה, במיוחד כשהיא מכוסה בחול דק. הפארק מזהיר מפני משטחים חלקלקים ואוסר על טיפוס חופשי על המצוקים.
• חום ומכת חום: בערבה הטמפרטורות גבוהות רוב השנה. שתו הרבה והימנעו מהליכה בשעות הצהריים בקיץ.
• שיטפונות: בימי גשם (גם רחוק מהאזור) עלולים לרדת שיטפונות בערוצים. בדקו תחזית ואל תטיילו בערוצים בזמן גשם.
• זהו אתר ארכאולוגי מוגן: אין לחרוט על הסלע, לאסוף אבנים, עפרות או חרסים, ואין להבעיר אש.