מנזר קרנטל ומערות הר הפיתוי

על המערה

הר קרנטל, המכונה גם הר הפיתוי, הוא מצוק גיר תלול המתנשא ממערב ליריחו, מעל נווה המדבר של עין א-סולטאן. פני המצוק המזרחיים מחוררים במערות רבות, ולאורך מדף צר באמצע הגובה נצמד אליהן מנזר יווני-אורתודוקסי, דיר אל-קרנטל, שחלק מחדריו וקפלותיו הם מערות טבעיות שהורחבו בידי אדם. זהו אתר של מערות נזירים: אין כאן מערכת קרסטית לזחילה, אלא מכלול של חללים בצוק ששימשו לאורך הדורות תאי מגורים, קפלות ומחסנים, ובתקופות שונות גם מקום קבורה ומסתור.

מסורת. לפי הבשורות, לאחר טבילתו בירדן צם ישו ארבעים יום במדבר, והשטן ניסה לפתות אותו ובין השאר הראה לו "מהר גבוה" את כל ממלכות העולם. הבשורות אינן מציינות מקום, והזיהוי של ההר שמעל יריחו עם הסיפור הוא מסורת נוצרית מאוחרת יותר, מהתקופה הביזנטית. המסורת מייחסת את "גילוי" המקום להלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, אך זו אגדה שאין לה אישוש. בתוך המנזר מוצגת אבן שלפי המסורת ישב עליה ישו בימי הצום. מן המספר ארבעים נגזר גם שמו של ההר: "קוורנטנה" בלטינית, שהשתבש בערבית ל"קרנטל"; בערבית הוא נקרא גם ג'בל אל-ארבעין, "הר הארבעים".

ארכאולוגיה והיסטוריה. על פסגת ההר, מעל המנזר, נמצאים שרידי מבצר דוק (דגון) מימי בית שני. לפי ספר מקבים א' נרצח בו המנהיג החשמונאי שמעון התרסי יחד עם שניים מבניו בידי חתנו, תלמי בן חבוב, בשנת 135/134 לפנה"ס. בסקר שערכו זאב משל ודוד עמית בשנת 1972 התגלתה מערכת המים של המבצר: אמת מים באורך של כחצי קילומטר שאספה את מי השיטפונות של ערוצים סמוכים והובילה אותם אל תשעה בורות מים חצובים במדרון המצוקי. בתקופה הביזנטית, בסביבות שנת 340 לספירה, ייסד הנזיר חריטון במקום את הלאורה של דוקא, שנקראה על שם המבצר. הנזירים התיישבו במערות הטבעיות שבמצוק, הרחיבו אותן והפכו אותן לתאים ולקפלות, ובחיבור מראשית המאה ה-5 לספירה כבר מוזכרת "כנסייה" במערות דוקא. הלאורה ננטשה בסוף התקופה הביזנטית או בראשית התקופה המוסלמית, ככל הנראה בעקבות הפלישה הפרסית של שנת 614.

בתקופה הצלבנית חודש המקום: נבנו בו קפלות, אחת מהן במערה באמצע המצוק, וההר נודע אצל עולי הרגל בשם "מונס קוורנטנה". אחרי נפילת הממלכה הצלבנית שוב ננטש. בשנת 1874 רכשה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית את הקרקע, ובסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 נבנה המנזר הנוכחי סביב קפלת המערה הקדומה. מעל המנזר נראות חומות של כנסייה שבנייתה לא הושלמה.

מה רואים. חזית המנזר, על מרפסותיה וכיפותיה הבהירות, בנויה על מדף צר בצוק, ומעליה ומשני צדיה נפתחים עשרות פתחי מערות, חלקם חסומים בקירות בנויים. בתוך המנזר אפשר לראות את קפלת המערה ואת "אבן הפיתוי". מן המרפסות נשקף נוף רחב אל תל יריחו (תל א-סולטאן), אל בקעת הירדן ואל הרי מואב. מדרום למנזר, באותו רכס, נמצאות מערות כתף יריחו, שבהן נמצאו בסקרים ובחפירות של "מבצע מגילה" (1993) שרידי קבורה מהתקופה הכלקוליתית, פפירוסים מהמאה ה-4 לפנה"ס וממצאים מימי מרד בר כוכבא. מערות אלה אינן חלק מביקור במנזר.

איך מגיעים

המנזר נמצא בשטח העיר יריחו, בשטח A שבשליטה אזרחית וביטחונית מלאה של הרשות הפלסטינית. על אזרחים ישראלים חל איסור חוקי להיכנס לשטח A, ובדרכים המובילות אליו מוצבים שלטים אדומים המזהירים מפני כך. לכן מבקרים ישראלים אינם יכולים לבקר במקום, ואין לנסות להגיע אליו בניגוד להוראות. תיירים בעלי דרכון זר מבקרים במנזר בדרך כלל במסגרת סיורים ביריחו.

מאזור תל יריחו, בשולי העיר, יוצא רכבל באורך של כ-1,300 מטר, שמעלה בתוך דקות ספורות אל תחנה עליונה ובה מסעדה וחנויות. התחנה העליונה אינה בפתח המנזר: ממנה ממשיכים ברגל כמה מאות מטרים בשביל ובמדרגות אבן תלולות לאורך הצוק. אפשר לעלות גם ברגל מכיוון יריחו בשביל תלול. המנזר פתוח למבקרים בשעות היום ברוב ימות השבוע, אך שעות הפתיחה ומצב הגישה לאזור משתנים, ולכן יש לבדוק אותם מראש. למערות הצוק עצמן, מחוץ לחלקי המנזר הפתוחים לקהל, אין גישה למבקרים.

מה להכין לביקור

• בדיקת מעמד חוקי ומצב ביטחוני: ישראלים אינם רשאים להיכנס לשטח A; מבקרים זרים צריכים לבדוק מראש את המצב ואת הנחיות הנסיעה של מדינתם.
• לבוש צנוע המכסה כתפיים וברכיים, כמקובל במנזרים אורתודוקסיים.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה, לעלייה במדרגות האבן התלולות מהתחנה העליונה.
• הרבה מים וכיסוי ראש: יריחו שוכנת כ-250 מטר מתחת לפני הים, ובקיץ החום בה קיצוני.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב; בקיץ עדיף להגיע בשעות הבוקר המוקדמות.
• זמן: כשעה עד שעתיים לעלייה, לביקור במנזר ולתצפית.
• מזומן: הכניסה למנזר בדרך כלל ללא תשלום ונהוג להשאיר תרומה; הנסיעה ברכבל בתשלום.
• משקפת לתצפית על בקעת הירדן ועל פתחי המערות במצוק.

אזהרות ובטיחות

• כניסה לשטח A אסורה על אזרחים ישראלים על פי חוק ועלולה לסכן חיים.
• מדרגות ושבילים צרים לאורך מצוק גבוה: לא לחרוג מהמעקות ולהשגיח היטב על ילדים.
• אין לטפס אל מערות הצוק או להיכנס אליהן: הסלע מתפורר, הגישה מסוכנת, והמערות הן חלק מאתר עתיקות ומאתר דתי פעיל.
• מכת חום והתייבשות: חום כבד רוב השנה ומעט צל בעלייה.
• זהו מקום פולחן פעיל: לשמור על שקט, לכבד את הנזירים ולהקפיד על הוראות הצילום במקום.
• אין לגעת בשרידים הארכאולוגיים ואין לאסוף ממצאים.