מערת הסלע

על המערה

מערת הסלע (נקראת גם מערת סלע) היא מערה קרסטית טבעית גדולה בגדה הצפונית של ואדי אל-וער, אחד מיובליו העליונים של נחל חבר. היא נמצאת בשולי המדבר בדרום הר חברון, ממזרח לתל זיף ומצפון לכרמל שבהר חברון. בתקופת מרד בר כוכבא (132–135 לספירה) שימשה המערה מערת מפלט, ושמה ניתן לה בעקבות מטבע כסף מסוג "סלע" (טטרדרכמה) של המרד שנמצא בה.

לפי חוקרי המרכז לחקר מערות (המלח"ם) באוניברסיטה העברית, המערה התפתחה בתהליכי המסה פראטיים-היפוגניים, כלומר בהמסת הסלע בידי מי תהום, בסלע גיר מגיל טורון (תצורת שבטה). היא מורכבת ממחילות מאורכות ומכמה אולמות נרחבים וגבוהים, ואורך כלל חלליה הממופים מגיע לכ-1,200 מטר. בכך היא נמנית עם מערות הגיר הארוכות בישראל.

למערה שלושה פתחים סמוכים זה לזה, המובילים לחדרים אופקיים ומוארים למחצה. מחדרי הכניסה נמשכות מחילות צרות אל אולם נרחב ונמוך, וממנו מסדרונות צרים וגבוהים מובילים לאולם עגול בעל תקרה גבוהה. משם נמשכים אולמות ומחילות נוספים, ובהם מחילות אנכיות ופיר מדורג שמחברים בין מפלסים שונים, עד לרשת מסועפת של מחילות. בחלקים מסוימים של המערה יש זקיפים ותצורות משקע נוספות.

המערה התגלתה בשנת 1991, ונערכה בה חפירה ארכאולוגית מקיפה. לאחר גילויה מיפה אותה צוות המלח"ם ומדד בה כ-600 מטר של מעברים. במפה נותר "חלון" התלוי כשישה מטרים מעל קרקעית אחד האולמות, שצוות המיפוי לא הגיע אליו. רק בביקור מאוחר יותר הגיעו אליו חוקרי המלח"ם בטכניקות טיפוס מלאכותי, וגילו אגף חללים נוסף שהכפיל את אורך המערה הידוע.

בחפירה נמצאו ממצאים מימי מרד בר כוכבא. המטבע שנתן למערה את שמה הוא סלע של המרד, שעל צדו האחד חזית בית המקדש ועל צדו השני ארבעת המינים. את הממצאים פרסמו הארכאולוגים דוד עמית וחנן אשל. במערה נמצאו גם עדויות לחפירות שוד אינטנסיביות של שודדי עתיקות. על סמך עדויות אלה, ועל סמך שמות המקומות זיף, יקים ואריסטובוליה הנזכרים בתעודות, ייחסו עמית ואשל למערה שתי תעודות מתוך "אוסף נחל צאלים". אלה תעודות שהגיעו לידי החוקרים שלא בחפירה מסודרת, ולכן מקורן המדויק אינו ידוע בוודאות. הראשונה היא שטר מכר בארמית שנכתב בכפר יקים. השנייה היא שטר נישואין מבוטל שנכתב באריסטובוליה שבזיף. לפי החוקרים, הביאו את התעודות למערה פליטים מזיף ומסביבתה, שנמלטו אליה לקראת סוף המרד.

איך מגיעים

המערה נמצאת מעבר לקו הירוק, באזור דרום הר חברון, בשטח מדברי פתוח ללא שביל מסומן, ללא חניה מוסדרת וללא שילוט. אין זו אטרקציה תיירותית ואין בה הסדרי ביקור. הפתחים פעורים במדרון סלעי בגדת הוואדי. האזור רגיש מבחינה ביטחונית, ותנאי התנועה בו תלויים בהנחיות הצבא, שמשתנות מעת לעת. לכן לא נפרט כאן מסלול הגעה.

ביקור במערה מתאים רק במסגרת מאורגנת: סיור מודרך של גוף מוסמך, או פעילות של מערנים מנוסים בתיאום ובאישור הגורמים הרלוונטיים. המערה היא אתר עתיקות, וכל חפירה, איסוף או הוצאה של ממצאים ממנה אסורים על פי חוק.

מה להכין לביקור

• תיאום מראש: בדקו את המצב הביטחוני ואת ההנחיות לתנועה באזור, והצטרפו רק לסיור מאורגן או מתואם.
• תאורה: פנס ראש חזק ופנס גיבוי לכל משתתף, עם סוללות רזרביות. חלקי המערה הפנימיים חשוכים לגמרי.
• קסדה וכפפות: חיוניות במעברים הצרים ובאזורים שבהם התקרה נמוכה.
• בגדים ונעליים: בגדים שלא אכפת לכם שיתלכלכו, ונעלי הליכה גבוהות עם סוליה אוחזת לירידה במדרון הסלעי.
• מים ואוכל: לפחות 3 ליטר מים לאדם. אין באזור מקורות מים זמינים או שירותים.
• עונה: מומלץ בחורף ובאביב. בקיץ החום בשטח הפתוח קשה, ובימי גשם יש סכנת שיטפונות בוואדיות.
• ניסיון: החללים הפנימיים מתאימים רק למי שיש לו ניסיון במערות. חלקים מסוימים דורשים ציוד וטכניקות טיפוס של מערנים. אין לנסות להגיע אליהם בלי הכשרה.

אזהרות ובטיחות

• ביטחון: האזור רגיש. אל תגיעו באופן עצמאי, ועקבו אחרי הנחיות הצבא.
• התמצאות: המערה ארוכה ומסועפת, עם מחילות במבנה דמוי רשת ובכמה מפלסים, וקל ללכת בה לאיבוד. אל תתקדמו לחלקים הפנימיים בלי מוביל שמכיר את המערה או בלי מפה.
• נפילה: בתוך המערה יש פירים, מדרגות סלע ופתחים התלויים גבוה מעל הקרקעית. אין לטפס בלי ציוד אבטחה מתאים.
• שיטפונות: הוואדיות של נחל חבר מתמלאים בשיטפונות בעת גשם. אל תצאו לשטח כשיש תחזית גשם באגן הניקוז.
• חום והתייבשות: השטח מדברי וחשוף לשמש. צאו מוקדם בבוקר, ושתו הרבה גם כשאינכם צמאים.
• שמירה על האתר: המערה היא אתר עתיקות שנפגע קשות משוד. אין לחפור, להזיז אבנים או לאסוף חרסים ומטבעות. אם ראיתם פעילות שוד, דווחו לרשות העתיקות.
• תצורות המערה: אין לגעת בזקיפים ובנטיפים או לשבור אותם, ואין להדליק נרות או אש בתוך המערה.