מערות הלאורה של גרסימוס

על המערה

ממזרח למנזר דיר חג'לה, במישור המדברי שבין יריחו לירדן, חצובים בגדות הרכות של ואדי נח'יל (נחל התמרים) עשרות תאי נזירים קטנים. אלה אינן מערות קרסט טבעיות אלא חללים מעשה ידי אדם: חדרונים שנחצבו בסלע החוואר הבהיר והשכבתי, ולצדם תאים שנבנו בחלקם מאבן. הם שרידיה של הלאורה שייסד הנזיר גרסימוס בסביבות שנת 455 לספירה, ונחשבים לאחת העדויות המוחשיות לראשית הנזירות הנוצרית ב"מדבר הירדן" בתקופה הביזנטית.

גרסימוס, נזיר שהגיע מליקיה שבאסיה הקטנה ונפטר בשנת 475 לספירה, הנהיג כאן מבנה מיוחד: במרכז עמד קוינוביון (מנזר שיתופי) שבו התחנכו נזירים מתחילים, וסביבו פזורים תאים של מתבודדים ותיקים. על פי המקורות הביזנטיים, המתבודדים ישבו בתאם חמישה ימים בשבוע, ניזונו מלחם, תמרים ומים בלבד, לא הדליקו אש או נר וקלעו סלים ומחצלות מעלי דקל. בשבת וביום ראשון התכנסו בכנסייה שבמרכז הלאורה לתפילה ולארוחה מבושלת משותפת, ובסוף השבוע חזרו לתאיהם עם מנת הלחם, התמרים וענפי הדקל לשבוע הבא. ה"חיים של גרסימוס" מספרים על שבעים מתבודדים, ולגרסימוס מיוחס גם הסיפור המפורסם על האריה שממנו שלף קוץ.

סקרים ארכאולוגיים שנערכו באזור מאז המאה ה-19, ובהם סקרים של יזהר הירשפלד, של יוסף פטריך ועמיתיו ושל עופר שיאון מרשות העתיקות, תיעדו בסביבה כולה כתשעים תאים. בסמוך למנזר של ימינו זוהו אחד-עשר תאים, רובם ממזרח לו, ובכולם נמצאו חרסים מהתקופה הביזנטית. רוב התאים קטנים, חדר אחד או שניים, אך אחד מהם חצוב ככמה חדרים ובו קפלה קטנה; בסקרים דווח גם על קפלה חצובה עם גומחה ועל אבני פסיפס צבעוניות. הסלע הרך והמשוכב נשחק עם השנים, וכך נוצרו פתחים מקומרים, מעברים ומרפסות קטנות לאורך מצוק הוואדי, שמהם נשקפים מטעי הדקלים והמישור עד הרי מואב.

מיקומו המדויק של לב הלאורה, הכנסייה והקוינוביון, עדיין שנוי במחלוקת: יש המזהים אותו באתר המנזר הנוכחי, יש המציעים מקום כ-350 מטר ממזרח לו, ועופר שיאון הציע שהוא שכן קרוב יותר לעין חג'לה. באתר המנזר עצמו לא נמצאו שרידים ביזנטיים ודאיים, והמבנה הקדום ביותר שם מתוארך לתקופה הצלבנית. הנזירות הביזנטית באזור דעכה אחרי הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה, אם כי עוד בראשית המאה ה-9 נזכרת קבוצה קטנה של נזירים במקום. המנזר היווני-אורתודוקסי הנוכחי, המוקדש לגרסימוס הקדוש, נבנה מחדש בשלהי המאה ה-19, והתאים העתיקים נותרו בשטח הפתוח ממזרח לו.

איך מגיעים

מנזר דיר חג'לה שוכן כשני קילומטרים וחצי מצומת בית הערבה, כ-3.5 ק"מ מערבית לירדן וכשישה ק"מ צפונית לים המלח, ואפשר להגיע אליו ברכב בדרך סלולה. תאי הנזירים נמצאים כקילומטר ממזרח למנזר, לאורך גדת ואדי נח'יל, בסמוך למעיין קטן ולמטע דקלים. לא מצאנו מידע על שילוט או שביל מסומן אל התאים, ולכן כדאי להיעזר במפת סימון שבילים עדכנית.

האזור נמצא בשטח C בבקעת הירדן, סמוך לגבול עם ירדן. בסביבה יש מחנות צבא ושטחים צבאיים סגורים, ולאורך רצועת הירדן היו בעבר שדות מוקשים, שחלקם פונו. לפני היציאה כדאי לבדוק מה מצב הגישה, להקפיד על כל שלט וגדר ולא לסטות לשטחים מגודרים או מסומנים. המנזר עצמו הוא מקום תפילה פעיל ושעות הביקור בו משתנות, ולכן כדאי לבדוק אותן מראש.

מה להכין לביקור

• הרבה מים: לפחות 2-3 ליטר לאדם גם לסיור קצר. זהו אחד המקומות החמים בארץ.
• כובע, קרם הגנה ובגדים ארוכים וקלים. אין צל בדרך אל התאים.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה. החוואר פריך ומתפורר, והאבק עליו חלקלק.
• פנס או פנס ראש להצצה לחדרים הפנימיים החשוכים של התאים הגדולים.
• עונה מומלצת: סוף הסתיו עד תחילת האביב. בקיץ החום כאן מסוכן.
• זמן: כשעה-שעתיים לתאים, ועוד זמן אם מבקרים גם במנזר.
• לביקור במנזר: לבוש צנוע שמכסה כתפיים וברכיים.
• מתאים למשפחות עם ילדים, בתנאי השגחה צמודה ליד המצוק.

אזהרות ובטיחות

• לא לצאת מהדרכים המוכרות ולא להיכנס לשטחים מגודרים או לשטחים שמסומנים כצבאיים או כמסוכנים (מוקשים) באזור הירדן.
• סלע החוואר רך ונשבר בקלות: לא לטפס על קירות התאים ועל שפת המצוק, ולא לעמוד מתחת לבליטות סלע מתפוררות.
• אסור לחפור, לחרוט או לאסוף חרסים ואבני פסיפס. זהו אתר ארכאולוגי.
• שרב ומכת חום: להימנע מביקור בשעות הצהריים ובימים חמים.
• לא להישאר בערוץ הוואדי בזמן גשם או כשיש התראת שיטפונות במדבר יהודה.
• להתנהג בכבוד במנזר ובסביבתו, כי זהו מקום דת פעיל, ולא להבעיר אש בשטח הפתוח.