מערות הנזירים בעין פרת

על המערה

בשמורת הטבע עין פרת, בחלקו העליון של נחל פרת (ואדי קלט), נמצא אחד המקומות החשובים בתולדות הנזירות הנוצרית בארץ: לאורת פרן, שנחשבת למנזר הראשון שהוקם במדבר יהודה. המנזר נבנה בקניון שחורץ הנחל בסלעי הגיר הקשים, מעל המעיין, וחלק גדול מחייו התנהל במערות – חלקן טבעיות וחלקן מותאמות בידי אדם – הפזורות במצוקים משני צדי הערוץ.

חשוב להבחין: אין לבלבל את המקום עם "מערת חריטון" המוכרת למטיילים ולמערנים, מערה קרסטית גדולה בנחל תקוע. שני האתרים קשורים לאותו נזיר, חריטון, אך מערת נחל תקוע סמוכה ללאורה אחרת שהקים מאוחר יותר (סוקה, "הלאורה הישנה"), ואילו כאן מדובר במנזר הראשון שלו, בעין פרת שמצפון-מזרח לירושלים.

לפי "חיי חריטון", חיבור שנכתב במאה השישית, כמאתיים שנה אחרי האירועים, חריטון היה עולה רגל מאסיה הקטנה שנחטף בידי שודדים בדרכו לירושלים והוחזק במערה בפרן. על פי הסיפור, נחש הטיל את ארסו בכדי היין של השודדים, הם מתו, וחריטון נשאר במערה, השתמש בשלל כדי להקים מנזר והפך את המערה שבה נכלא לכנסייה. החוקרים מעריכים שהמנזר נוסד בסביבות שנת 330 לספירה. הוא היה מסוג "לאורה": הנזירים חיו לבדם בתאים מפוזרים במהלך השבוע והתכנסו יחד בסופי השבוע לתפילה ולארוחה משותפת. דגם זה הפך לנפוץ במדבר יהודה. המנזר נחרב בשנת 614 לספירה בפלישת הפרסים.

בסקר ארכאולוגי שערך יזהר הירשפלד בשנת 1987 תועדו בגרעין הלאורה, הצמוד למצוק הדרומי, כנסיית מערה, כנסייה נוספת לרגליה, מבנה מערבי ומאגר מים חצוב בסלע. לכנסיית המערה, שעל פי המסורת היא מערת השודדים מהסיפור, עלו במדרגות ובפיר אנכי. על המדרונות משני צדי הנחל אותרו כחמישה עשר תאי מתבודדים – שישה בגדה הדרומית ותשעה בגדה הצפונית – ולפי מספרם מעריכים שחיו כאן כעשרים עד עשרים וחמישה נזירים. נמצאו גם מערת התבודדות במצוק הצפוני, תא מבודד כקילומטר ממערב, ומערות קבורה כקילומטר וחצי ממזרח, שהיו כנראה בית הקברות של המנזר. יש חוקרים המזהים את המקום עם "פרתאי" שמזכיר יוסף בן מתתיהו כמקום מסתור בימי המרד הגדול, בין היתר בגלל מערות מסתור מאותה תקופה שנמצאו בקרבת המנזר.

בתקופה העות'מאנית רכשה הכנסייה הרוסית את המקום ובנתה בו מבנים חדשים על שרידי המבנים הביזנטיים. בשנות התשעים של המאה ה-20 חזרו אליו נזירים, והם מתגוררים בתאים במערות המצוק; המערה שבה על פי המסורת נכלא חריטון משמשת כיום ככנסייה מעוטרת באיקונות.

לצד מערות המנזר, מצוקי הנחל מלאים מערות טבעיות ומחסות סלע. בדרך המדרגות העולה אל המנזר מציינת רשות הטבע והגנים את "מערת השבר", שנוצרה כשגוש סלע נפל מהמצוק, ואת "מערת הענבל" – מערה גדולה מאוד שפתחה עגול כמו ענבל של פעמון, ומימין לו חלון קטן חצוב בסלע. לא ידוע בוודאות למה שימשה; נראה שחלק מהמערות באזור שימשו כדיר לבהמות ואחרות כתאי התבודדות. גם במצוק שבגדה שממול נראות מערות של מתבודדים, וליד "בריכת התמר" שבמזרח האתר יש כוך סלע ששימש נזירים. סביב כל אלה זורם עין פרת, הגדול במעיינות הנחל (כ-1,500 מ"ק ביממה), עם צמחיית מים עשירה, בוסתנים ושרידי מפעל המים הבריטי.

איך מגיעים

הגישה לשמורה עוברת דרך היישוב עלמון (ענתות) שבבנימין, מצפון-מזרח לירושלים. מירושלים נוסעים לכיוון פסגת זאב ומחסום חיזמא וממשיכים לעלמון; מכביש 1 פונים ברמזור שאחרי תחנת הדלק של מישור אדומים מערבה, לכיוון עלמון. נכנסים בשער היישוב, ואחרי כקילומטר פונים לפי השילוט מזרחה אל שער השמורה והקופה. משם יורדים בזהירות בכביש מתפתל, שנסלל על תוואי הדרך הבריטית, עד לחניון שבקרקעית הנחל.

מהחניון יוצאים מערבה בשביל המסומן בכחול לעבר בית המשאבות המשופץ ועין פרת. המסלול הקצר אל המנזר והמעיין הוא טבעתי, אורכו כחצי קילומטר והוא נמשך כחצי שעה עד שעה. מי שמעוניין לעלות אל המנזר עוזב את השביל הכחול ועולה במדרגות; לאורכן אפשר לראות מבחוץ את מערת השבר ואת מערת הענבל, ומשער המנזר נשקפות מערות המתבודדים במצוק שממול. הכניסה למערות עצמן אסורה, והביקור בתוך המנזר מתאפשר רק בקבוצות ובתיאום מראש עם הנזירים.

השמורה מופעלת בידי רשות הטבע והגנים, והכניסה אליה בתשלום (או במינוי). היא פתוחה בשעות היום, השער ננעל בשעת הסגירה ולא ניתן להוציא ממנה רכבים לאחר מכן. בעבר נסגרו קטעים מהשמורה בגלל זיהום שפכים בנחל. שעות הפתיחה, המחירים והמצב בשטח משתנים, לכן כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים או בטלפון השמורה לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לשמורה או מינוי של רשות הטבע והגנים.
• אם רוצים לבקר בתוך המנזר – תיאום מראש עם המנזר, לקבוצה בלבד, ולבוש צנוע המתאים למקום תפילה.
• מים בכמות מספקת: שתיית מי המעיינות אסורה.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה למדרגות ולסלעים, ונעליים שמתאימות למים אם מתכננים לשכשך.
• כובע והגנה מהשמש – בקיץ הקניון חם מאוד; העונות הנוחות הן החורף והאביב.
• משקפת לצפייה במערות שבמצוקים ובעופות הדורסים – אל המערות עצמן לא נכנסים, ולכן אין צורך בפנס.
• זמן: שעה עד שעתיים לסיבוב המנזר והמעיין, ויותר אם מצרפים את המסלול הארוך בשמורה.
• המסלול הקצר מתאים למשפחות, אבל המדרגות אל המנזר תלולות; הדרך המונגשת מובילה מהחניון אל חניון היום בלבד.

אזהרות ובטיחות

• הכניסה למערות בשמורה אסורה, בין היתר בשל החשש מקרציות.
• אין לטפס על מבני המנזר ועל השרידים העתיקים ואין לפגוע בעתיקות; טיפוס סלעים מותר רק באזורים המסומנים לכך.
• הסלעים ליד המעיין והבריכות חלקים מאוד; בבריכות קיימת סכנת טביעה, וילדים רוחצים רק בהשגחה צמודה.
• אין לשתות ממי המעיינות; בתקופות של זיהום שפכים הרשות עשויה לאסור מגע עם המים או לסגור קטעים מהשמורה.
• נחל פרת מנקז אגן היקוות גדול: בימי גשם ובתחזית שטפונות אין להיכנס לערוץ, גם אם בשמורה עצמה לא יורד גשם.
• הולכים בשבילים המסומנים בלבד, נזהרים מתחת למצוקים (נפילת אבנים) ולא מתקרבים לשפת הצוקים.
• אסור להבעיר אש ואסור לפגוע בבעלי חיים ובצמחים; יש לצאת מהשמורה לפני נעילת השער.
• המנזר הוא מקום מגורים ותפילה פעיל – מכבדים את פרטיות הנזירים ונכנסים רק בתיאום.