מערת הבריכה

על המערה

מערת הבריכה היא מערה טבעית גדולה, חבויה בצוק הגבוה של נחל דוד העליון שבשמורת הטבע עין גדי, מעל ים המלח. נחל דוד, שנקרא בערבית ואדי סדיר, יורד ממערב למזרח ומגיע לים המלח מצפון לנווה המדבר של עין גדי. בקטע זה חוצב הנחל קניון עמוק שקירותיו צוקים תלולים. המערה עמוקה, כ-30 מטרים לפי התיאורים המחקריים, ופתחה פונה מזרחה. בפתח המערה ובחלקיה הפנימיים מונחים גושי סלע גדולים שהתמוטטו מהתקרה. מתוך הפתח נשקף נוף רחב לאורך הנחל אל ים המלח ואל הרי מואב.

את שמה קיבלה המערה מן הבריכה המטויחת שבתוכה, סמוך לפתח. הבריכה חצובה בחלקה בסלע ובחלקה בנויה, ומטויחת בשלוש שכבות של טיח אפרפר. נפחה כ-12 מ"ק. המים שנאגרו בה היו מי גשם: משטח דמוי משפך ניקז את הנגר לתוך חריץ חצוב, והחריץ הוביל את המים לבריכה. במדבר יהודה, שבו מקורות המים מעטים, מאגר כזה איפשר לאנשים לשהות במערה זמן ממושך בלי לרדת אל המעיינות.

ההיסטוריה המחקרית של המערה ארוכה. בתחילת המאה ה-20 הובל אליה המהנדס הגרמני ג"ד סנדל בידי בדואים, ותיאר אותה בכתב העת של האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (1907). ב-1956 נחפרה בידי יוחנן אהרוני, במסגרת הסקר הארכיאולוגי של אזור עין גדי, ובאותה שנה צילם אותה הצלם והארכיאולוג בנו רותנברג. ב-1960 חפרה בה המשלחת שבראשה עמד נחמן אביגד. משלחת זו הייתה אחת מארבע המשלחות של סקר מערות מדבר יהודה בשנים 1960–1961. אביגד פירש את המערה כמקום מסתור של פליטים מימי מרד בר כוכבא (132–135 לספירה). לפי פירוש זה, הפליטים הכשירו את המאגר כדי להבטיח לעצמם מים, וככל הנראה שרדו ועזבו את המערה כשחלפה הסכנה. חוקרים מונים אותה עם מערת הר ישי כמקומות שאליהם נמלטו קבוצות קטנות מתושבי עין גדי בסוף המרד.

ב-2003 נערכה במערה חפירה נוספת מטעם אוניברסיטת חיפה, בניהולו של חיים כהן. בחפירה התברר שהבריכה נבנתה כנראה כבר בימי הבית השני, במאה הראשונה לפני הספירה או במאה הראשונה לספירה. צמוד לדופן הבריכה נמצא גרם מדרגות קטן בן שתי מדרגות ולמרגלותיו משטח. בגלל המדרגות ובגלל שכבות הטיח הרבות זיהו החופרים את הבריכה כמקווה טהרה מתקופת הבית השני. במערה נשתמר גם ממצא אורגני עשיר בזכות האקלים היבש: חבלים, מחצלות, אריגים מהמאה הראשונה לספירה, גלעיני תמרים וזיתים, שעורה, קליפות רימון וענפי דקל וקנים שהובאו מנווה המדבר. כן נמצאו מוקד אש, שני מטבעות של אגריפס הראשון וראש חץ מברזל מהתקופה הרומית הקדומה.

הממצאים מלמדים שהמערה שימשה את האדם לסירוגין במשך אלפי שנים. מן התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית א' נמצא ראש חץ מצור, ונמצאו גם ממצאים מהתקופה הכלקוליתית, מתקופת הברזל ומהתקופה הרומית. מקובל להניח שממערה זו הגיעו כמה תעודות שמצאו בדואים ב-1952 ומיוחסות ל"ואדי סדיר", ובהן קטע ממגילת עור של ספר בראשית. ההנחה מבוססת על כך שזו המערה היחידה בנחל שבה נמצאו שרידים נוספים מימי מרד בר כוכבא. לאורך השנים סבלה המערה גם מחפירות שוד וממבקרים שחיטטו בה.

במורד אותו נחל, בקטע המוכר למטיילים, נמצאים מפל דוד ומערת דודים. מערת דודים היא מערה אחרת, קטנה ונגישה, ואין לבלבל בינה לבין מערת הבריכה.

איך מגיעים

מערת הבריכה אינה פתוחה למבקרים, ואין אליה שביל מסומן. היא נמצאת בצוק תלול בנחל דוד העליון, בתוך שמורת הטבע עין גדי, ואנשי המחקר שחפרו בה נעזרו ביועץ לטיפוס צוקים. בשמורה מותר ללכת רק בשבילים המסומנים. גם יציאה מהשבילים וגם כניסה לאתר עתיקות שאינו פתוח לציבור טעונות אישור של רשות הטבע והגנים, ובאתר עתיקות גם של רשות העתיקות.

מי שרוצה להתרשם מהנוף שבו שוכנת המערה יכול לבקר בשמורת עין גדי ולצעוד בשבילי נחל דוד. השמורה נמצאת לצד כביש 90, סמוך לקיבוץ עין גדי, ויש בה חניה וכניסה בתשלום. ממסלולי נחל דוד אפשר לראות את הקניון ואת צוקיו, אבל אין לפנות מהשבילים אל המערה. שעות הפתיחה ושעת הכניסה האחרונה משתנות לפי העונה, ולכן כדאי לבדוק אותן באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• הביקור המעשי הוא בשבילים המסומנים של שמורת עין גדי ולא במערה עצמה. יש לתכנן אותו לפי מסלולי השמורה ולוודא מראש באילו מסלולים מותר ללכת ובאיזו שעה.
• כרטיס כניסה לשמורה, או מינוי של רשות הטבע והגנים.
• הרבה מים: לפחות שלושה ליטרים לאדם ביום חם. האזור שוכן מתחת לפני הים, והחום בו קיצוני רוב השנה.
• כובע, קרם הגנה ובגדים קלים שמכסים את הגוף.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה. חלק מהשבילים סלעיים, ויש בהם מדרגות ואחיזות.
• העונה הנוחה ביותר היא החורף והאביב. בקיץ כדאי להגיע מוקדם בבוקר.
• משקפת. מן השבילים אפשר להתבונן בצוקי הקניון ובמערות שבהם, בלי להתקרב.
• מי שמבקש לבקר במערה לצורכי מחקר או תיעוד צריך לפנות מראש לרשות הטבע והגנים ולרשות העתיקות ולהצטרף לצוות מנוסה בטיפוס.

אזהרות ובטיחות

• אין לנסות להגיע אל המערה. היא שוכנת בצוק תלול ונגישה רק בטיפוס טכני, והנפילה שם מסוכנת וקטלנית.
• בתוך המערה יש גושי סלע שהתמוטטו מהתקרה ובור טבעי עמוק. בחפירת 2003 הופסקה העבודה באחד השטחים מטעמי בטיחות.
• שמורת עין גדי היא שמורת טבע. ההליכה מותרת רק בשבילים המסומנים, ויש לכבד את הוראות הפקחים ואת השילוט.
• המערה היא אתר עתיקות מוגן. אסור לחפור, לאסוף ממצאים או להזיז דבר. גם שרידים אורגניים קטנים, כמו חבלים, אריגים וגלעינים, הם ממצא ארכיאולוגי.
• שיטפונות: בימי גשם במדבר יהודה או במעלה האגן עלולים לרדת שיטפונות בנחל דוד. יש להתעדכן בתחזית ובהוראות השמורה.
• חום והתייבשות: יש לשתות הרבה ולהימנע מהליכה בשעות החמות.
• אין להבעיר אש בשמורה.