מערת המגושים במנזר תיאודוסיוס

על המערה

מערת המגושים היא מערה קטנה בלב מנזר תיאודוסיוס הקדוש, מנזר יווני-אורתודוקסי בעיירה אל-עובידיה, כ-6–8 ק״מ מזרחית לבית לחם, בדרך אל מנזר מר סבא. המנזר יושב על גבעה בשוליים שבין הרי יהודה למדבר יהודה, ומגדל פעמונים וחומה לבנה מקיפים אותו ומעניקים לו מראה של מבצר. המקומיים מכנים אותו דיר דוסי או דיר אבן עוביד, על שם שבט הבדואים אבן עוביד שהשתמש בחורבותיו במשך דורות.

לפי תיאור הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, זוהי מערה טבעית שחלקים ממנה סותתו בידי אדם, ובמשך הדורות הפכה בהדרגה למקום תפילה ולמקום קבורה. התקרה היא סלע טבעי לא מעובד, ואילו הקירות סוידו בלבן ועליהם תלויים איקונין. לאורך הקירות ניצבים ארונות קבורה, שלפי מסורת המנזר מכילים את שרידיהם של דמויות חשובות בנזירות הארץ-ישראלית: אמו של תיאודוסיוס, סופיה אמו של סבא הקדוש, ואחרים. בין הקבורים מונה המסורת גם את יוחנן מוסכוס, מחבר אוסף סיפורים מפורסם על נזירי המדבר, שלפי המקורות הובא לקבורה כאן בידי סופרוניוס, לימים פטריארך ירושלים. גם תיאודוסיוס עצמו נקבר במערה, אך קברו ריק כיום.

המסורת. השם ״מערת המגושים״ נובע ממסורת נוצרית עתיקה, שלפיה כאן לנו המגושים (החכמים מן המזרח) בלילה הראשון לאחר שהביאו את מנחותיהם לתינוק ישו בבית לחם, ובמערה הופיע אליהם מלאך שהורה להם לשוב לארצם בדרך אחרת ולא לחזור אל הורדוס. ביוונית נקראת המערה ״מטופה״. חשוב להבחין: זו מסורת דתית, ואין לה אישוש היסטורי או ארכאולוגי.

ההיסטוריה. מה שמתועד היטב הוא הקשר של המערה לתיאודוסיוס, נזיר יליד קפדוקיה (כ-423–529 לספירה) שהיה מאבות הנזירות במדבר יהודה. לפי תולדות חייו הוא התבודד במערה זו, ובמחצית השנייה של המאה ה-5 לספירה, כשנאספו סביבו תלמידים רבים, הוקם לידה מנזר גדול. זה היה מנזר ״קינוביון״, שבו הנזירים חיים יחד בקהילה ולא כמתבודדים, ותיאודוסיוס מונה לראש כל הנזירים מסוג זה בארץ, ומכאן כינויו ״הקינוביארך״. לפי מקורות המנזר חיו בו בתקופת שגשוגו מאות נזירים, ובמאה ה-6 נבנתה בו כנסייה לכבוד מרים אם ישו. לאחר מותו בגיל מופלג נקבר תיאודוסיוס במערה שבה החל את דרכו.

המנזר נפגע קשות בתחילת המאה ה-7 לספירה, בתקופת הכיבוש הפרסי והכיבוש המוסלמי, ושוקם בתקופה הצלבנית. הנוסע הרוסי דניאל, שביקר בארץ בתחילת המאה ה-12, תיאר מערה בראש ההר בתוך חומות המנזר, שבה לפי המסורת לנו המגושים, ושבה מונחים שרידי תיאודוסיוס, אמו ואם סבא הקדוש. בסוף ימי הביניים נעזב המנזר שוב והפך לחורבה. החוקר הצרפתי ויקטור גרן, שביקר במקום ב-1863, ראה בין החורבות כנסייה הרוסה ובה קריפטה קבורה למחצה תחת ערמות הריסות, וציין את המסורת שלפיה הייתה זו במקורה מערה טבעית שבה מצאו המגושים מחסה. בסוף המאה ה-19 רכשה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית את החורבות, ומבני המנזר הנוכחיים נבנו בעיקר בין 1914 ל-1952, תוך שילוב שרידים ביזנטיים.

כיום המערה נמצאת בחצר המנזר, מתחת למבנה אבן קטן ומעוטר שדרכו נכנסים אליה. בכנסיות המנזר אפשר לראות גם ציורי קיר ואיקונין, ובהם תיאורים של מות תיאודוסיוס.

איך מגיעים

המנזר נמצא בתוך העיירה הפלסטינית אל-עובידיה שבנפת בית לחם, על הכביש המוביל מבית לחם ובית סאחור מזרחה לכיוון מנזר מר סבא. האזור הבנוי של העיירה מסווג כשטח A, שבו השליטה האזרחית והביטחונית בידי הרשות הפלסטינית. על פי צו של אלוף פיקוד המרכז, כניסת אזרחים ישראלים לשטח A אסורה, ובכניסות לשטחים אלה מוצבים שלטים אדומים המזהירים מכך. משמעות הדבר היא שאזרחים ישראלים אינם רשאים להגיע למערה. מבקרים מחו״ל מגיעים למקום לרוב בסיור מאורגן מבית לחם, ולעיתים בשילוב ביקור במנזר מר סבא.

האתר אינו גן לאומי ואינו שמורת טבע, אלא מנזר פעיל של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים. המערה מוארת והירידה אליה קצרה. לפי מקורות פלסטיניים המנזר פתוח למבקרים משעות הבוקר ועד אחר הצהריים, אך השעות משתנות ועשויות להיות מוגבלות בזמן תפילות וחגים. מי שרשאי להגיע צריך לבדוק מראש את שעות הפתיחה, את המצב הביטחוני ואת ההנחיות הרשמיות העדכניות.

מה להכין לביקור

• לבדוק מראש אם מותר לכם להגיע לאזור: לאזרחים ישראלים הכניסה לשטח A אסורה על פי צו צבאי.
• תיירים: דרכון בתוקף, ועדיף להגיע בסיור מאורגן או עם מדריך מקומי מורשה.
• לבוש צנוע שמכסה כתפיים וברכיים, כמקובל במנזרים אורתודוקסיים.
• אין צורך בפנס או בציוד מערות: המערה קטנה, מוארת ומותאמת למבקרים.
• זמן: כחצי שעה עד שעה למערה ולכנסיות המנזר.
• בקיץ האזור חם ויבש, כמו כל שולי מדבר יהודה: כובע ומים.
• האתר מתאים לכל הגילים, אך יש לשמור על שקט: זהו מקום תפילה וקבורה פעיל.

אזהרות ובטיחות

• אין להיכנס לשטח A בניגוד לצו הצבאי ולשלטי האזהרה.
• המערה משמשת מקום קבורה ותפילה: אין לגעת בארונות הקבורה, באיקונין ובנרות, ויש להישמע להוראות הנזירים.
• הצילום בתוך המערה והכנסיות עשוי להיות מוגבל: כדאי לשאול לפני שמצלמים.
• במערה יש נרות דולקים ותקרת סלע לא אחידה: לנוע לאט, לשים לב לראש ולשמור מרחק מהלהבות.
• המערה קטנה ונעשית צפופה כשמגיעות קבוצות: כדאי להמתין בחוץ עד שהקבוצה יוצאת.