מערת חריטון

על המערה

מערת חריטון היא מערה קרסטית טבעית במדרון המערבי של נחל תקוע (ואדי ח'ריטון), במדבר יהודה, סמוך ליישוב תקוע ולשרידי מנזר חריטון. זוהי מערת הגיר הארוכה בישראל: לפי המיפוי של המרכז לחקר מערות (מלח"ם) אורכן הכולל של המחילות כ-3,450 מטר. המערה התפתחה בשכבות הגיר של תצורת שבטה (חבורת יהודה), ושטח חלליה הכולל כ-4,600 מ"ר.

המערה בנויה כמבוך דמוי רשת: מחילות שתי וערב, רובן בכיוון צפון–דרום ומיעוטן בכיוון מזרח–מערב, שמתרחבות פה ושם לחדרים ולאולמות. במיפוי הוותיק נמנו בה 55 חללים ואולמות ממוספרים. ברוב המערה המחילות מצויות במפלס עיקרי אחד, אבל במרכזה יש שניים ובמקומות מסוימים עד ארבעה מפלסים זה מעל זה. במרכז המערה עוברת "המחילה הראשית", הארוכה והגדולה שבמחילות, ולידה "הבור הגדול" – ירידה אנכית אל מפלס תחתון. החתך האליפטי של מחילות רבות ודפנות מחולקות מעידים שהמערה נוצרה בתנאים כלואים, מתחת למפלס מי התהום, ורק לאחר מכן נחשפה כשנחל תקוע העמיק את ערוצו. משקעי גיר (נטיפים וזקיפים) נדירים בה. רוב המערה יבשה, אך בחלק התחתון יש חדר שבו נאגרים מים.

לפתח המערה, שמעל מצוק הפונה אל הנחל, מגיעים ליד שני גושי סלע מלבניים ענקיים שהמטיילים מכנים "לוחות הברית". יש בו שלושה פתחים סמוכים: הצפוני גבוה ואינו נגיש, דרך האמצעי נכנסים, והדרומי סגור בסורג. מן הפתח נכנסים לאולם כניסה מרווח, ובקיר שלו נפתחת המחילה אל המבוך.

המערה נקראת על שם הנזיר חריטון, שייסד בעמק במאה ה-4 לספירה (בסביבות שנת 345) את הלאורה סוכה, שנודעה לימים כ"לאורה הישנה" וכמנזר חריטון. חריטון עצמו לא גר במערה הזאת, אלא ב"מערת חריטון התלויה" שבמצוק, מעט דרומה ממנה. במאה ה-12 זיהו את המקום בטעות כמערת עדולם, שבה הסתתר דוד מפני שאול. ב-1139, כשפשטו בדואים על תקוע הצלבנית, מצאו חלק מתושביה מפלט במערה. בעומק המערה נמצאו שברי כלי חרס גדולים מתקופת הברונזה התיכונה, ועל קירותיה נשארו כתובות של מבקרים רבים מדורות שונים.

המערה נחקרה כבר במאה ה-19: משלחת הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF) ביקרה בה ב-1873 ומיפתה חלק קטן ממנה. בשנים 1969–1971 מיפה את שלד המערה צוות מתנדבים של החברה להגנת הטבע בראשות גדעון מן, ובשנים 2006–2008 מיפה אותה מחדש המרכז לחקר מערות. במערה חיים עטלפים. היא נמצאת בתחום שמורת הטבע נחל תקוע, קניון מרשים שבמצוקיו מערות רבות, ובהן כוכי נזירים מהתקופה הביזנטית, וממנו אפשר לראות את ההרודיון. בנחל ובסביבתו ידועות גם מערות פרהיסטוריות שנחפרו במחצית הראשונה של המאה ה-20, כמו מערת אום קטפה.

איך מגיעים

המערה נמצאת בגוש עציון המזרחי, מעבר לקו הירוק (שטח C), למרגלות היישוב תקוע. מירושלים נוסעים בכביש 398 (מכיוון הר חומה) לכיוון תקוע, ומן היישוב יורדים בדרך עפר אל חניון קטן מעל הנחל ("חניון מערת חריטון" בוויז), לא רחוק מבריכת ביר אל-עניזיה, ששימשה את המנזר. מן החניון ממשיך שביל המסומן בשחור דרומה, לאורך המדרון התלול. בהמשך מתפצלים השבילים: השביל התחתון ממשיך לעבר עין א-נטוף, והעליון מוביל לאורך כ-50 מטר על מדרגת סלע צרה וחלקה עד פתח המערה. בקטע האחרון ובכניסה הותקנו מדרגות ברזל ומעקה. ההליכה מן החניון עד הפתח קצרה, דקות ספורות עד כרבע שעה.

אפשר גם להגיע ברגל במסלול ארוך יותר: יוצאים מהגן הלאומי הרודיון, יורדים בשביל הכחול אל נחל תקוע, עוברים ליד שרידי מנזר חריטון וממשיכים בשביל השחור כ-400 מטר עד המערה. לפי רשות הטבע והגנים אורכו של מסלול זה כ-4.5 ק"מ, ובלי הכניסה למערה הוא נמשך כשלוש שעות. הכניסה לשמורה ולמערה אינה בתשלום, ואין בה שעות פתיחה מוסדרות.

הכניסה למערה עצמה: לפי רשות הטבע והגנים מותר להיכנס רק בליווי מדריך שמכיר את המערה, ועם מפה מפורטת שלה. אולם הכניסה ותחילת המסלול התיירותי פשוטים יחסית, אבל המבוך שמעבר להם הוא שטח למערנים מנוסים בלבד.

מצב ביטחוני: האזור נמצא ביהודה ושומרון. ליד המערה נרצחו בשנת 2001 שני נערים מתקוע שיצאו לטייל. רשות הטבע והגנים מציינת שטיול ביהודה ושומרון מחייב תיאום מראש עם גורמי הביטחון. מקורות טיול ממליצים להגיע דרך היישוב תקוע ולא בדרכים חלופיות. לפני היציאה כדאי לבדוק את ההנחיות העדכניות של צה"ל והמועצה האזורית גוש עציון, את מבזקי רשות הטבע והגנים ואת מצב הדרכים. המצב יכול להשתנות.

מה להכין לביקור

• מדריך שמכיר את המערה ומפה מפורטת שלה. זו דרישה של רשות הטבע והגנים, לא המלצה. מלח"ם פרסם מפה מעודכנת במסגרת "אטלס מערות מדבר יהודה".
• פנס ראש לכל משתתף, וגם פנס גיבוי וסוללות רזרביות. אור הטלפון אינו מספיק, והמערה חשוכה לגמרי כבר במרחק קצר מהפתח.
• קסדה. חלק גדול מהמסלולים עובר במחילות נמוכות ובמעברים צרים.
• בגדים ארוכים, עמידים ושלא חבל ללכלך, וכפפות וברכיות לזחילה על סלע גיר מחוספס. מעבר כמו "הדולפין" דורש זחילה צרה וקשה.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה, למדרגת הסלע החלקה בדרך לפתח ולמדרגות הברזל.
• לקטעים בין המפלסים: חבל, רתמות וציוד ירידה, ורק בהובלה של מי שמוסמך להפעיל אותם. כמה ירידות, כמו "הבור הגדול", אנכיות.
• מים ואוכל לכמה שעות. ביקור במערה עם ההליכה אליה ובחזרה לוקח בדרך כלל כמה שעות.
• טלפון טעון, ולפני הכניסה מישהו בחוץ שיודע את המסלול ואת שעת היציאה המתוכננת. בתוך המערה אין קליטה.
• עונה: האביב והסתיו נוחים במיוחד. הימנעו מימי שרב, כי השביל אל הפתח חשוף לשמש, ומימי גשם ושיטפונות.
• עם ילדים: אולם הכניסה מתאים למשפחות עם ילדים גדולים והשגחה צמודה. מעבר לו, הזחילות והירידות מתאימות רק למבוגרים ולבני נוער מיומנים, ורק עם מדריך.

אזהרות ובטיחות

• סכנת התברברות: המערה היא מבוך של מחילות מצטלבות, שרבות מהן דומות זו לזו. גם מטיילים ותיקים איבדו בה את הדרך לא פעם. ב-2019, למשל, חולצו מעומק המערה 15 נערים שתעו בה, בידי יחידת החילוץ עציון. אל תסטו מהמסלול המוכר, וזכרו שמסלול שנכנסים בו נראה אחרת כשחוזרים בו.
• נפילה מגובה: בתוך המערה יש פירים, מדרגות סלע וירידות אנכיות בין המפלסים. ב-2021 נפל מטייל בעומק המערה ונפצע, והחילוץ שלו, באלונקה דרך סולמות ומחילות צרות, היה מורכב מאוד. לפי דיווחים, בשנות ה-70 נפלה מטיילת אל מותה מאחד הפתחים לאחר שחשבה בטעות שזו היציאה.
• הדרך אל הפתח: מדרגת הסלע מעל המצוק צרה וחלקה, ואחרי גשם החלקלקות גוברת. לכו בזהירות והחזיקו במעקה.
• אל תיכנסו לבד ואל תיכנסו בלי תאורה מספקת. אל תשתמשו בנרות או באש.
• שיטפונות: אל תטיילו בנחל ובשביל אליו כשיש חשש לגשם ולשיטפונות באזור.
• עטלפים: במערה חיים עטלפים, שהם חיות מוגנות. אל תגעו בהם ואל תאירו עליהם ישירות, ושמרו על שקט באולמות שבהם הם תלויים.
• שמורת טבע ואתר עתיקות: אל תכתבו על הקירות, ואל תזיזו או תאספו שברי חרס או ממצאים אחרים. קחו את כל הפסולת איתכם, כי שאריות מזון גורמות לצמיחת פטריות במערה.
• ביטחון: טיילו בתיאום ולפי ההנחיות העדכניות של גורמי הביטחון, ואל תסטו מהשבילים המסומנים.