מערת האוצר

על המערה

מערת האוצר (בסקר המרכז לחקר מערות היא מופיעה בשם "מערת אוצר") היא מערה קרסטית טבעית קטנה בדייקה של נחל הבשור, כשישה קילומטרים מדרום-מזרח ליישוב אשלים שבצפון הנגב. "דייקה" הוא כינוי ערבי למפער מים – קטע שבו הנחל חוצה רכס בערוץ עמוק וצר. בקטע זה נחל הבשור חותך את קמרי הנגב הצפוני בדרכו מערבה, ובמהלך סקר חללים קרסטיים שערך בו צוות המרכז לחקר מערות (מלח"ם) תועדו כמה מערות קטנות, ובהן מערת האוצר.

לפי תיאורו של בועז לנגפורד באתר המלח"ם, המערה מורכבת בעיקרה מאולם מפותח אחד וממחילה צדדית. אורכה הכולל כ-41 מ' ועומקה המרבי כ-12 מ', והפתח נמצא ברום של כ-464 מ' מעל פני הים. סימני המסה מעוגלים – שקעים מעוגלים וקירות מוחלקים – מלמדים שהחלל נוצר מתחת למי התהום, באקוויפר כלוא בסלע הגיר של תצורת שבטה. לאחר שהמערה התרוקנה ממים הושקעו על קירותיה משקעי גבס ומלח, קטעים מהתקרה קרסו ומילאו את הקרקעית, ובשלב מאוחר יותר חתך הסחף של פני השטח את החלל ופתח אותו כלפי חוץ.

הפתח קמור ופעור בגדה הדרומית של ערוץ מקומי שנשפך אל מרכז הדייקה. קל לזהות אותו בזכות ערימת עפר ואבנים גדולה שמונחת לפניו, ובראשה צומח עץ שיטה קטן. מקור הערימה – וככל הנראה גם מקור השם – הוא מחפשי אוצרות שחפרו בקרקעית המערה בהיקף רחב: בסקר תוארו שני בורות גדולים בשטח של כ-4×3 מ' ובעומק של כ-4 מ', שנחפרו גם בעזרת כלים מכניים לפירוק סלעים. גם בתיאור תמונות שצולמו במקום ב-2022 צוינו עדויות לחפירות לא חוקיות.

מהפתח נמשך האולם דרומה לאורך סדק בולט בסלע, וערימות השפוכת מחלקות אותו לחלק חיצוני מואר ולחלק פנימי חשוך. רוב התקרה מכוסה פיח שחור, ובמקומות שנשמרו אפשר לראות את צורות ההמסה המקוריות. ליד הפתח נחשף בתקרה אזור נקבובי שנראה כשונית מאובנת, ובצד הדרומי של התקרה נראים מאובני נבירות אופקיים, ככל הנראה מהסוג סקוליטוס. בקצה הפנימי של האולם נשמר מחשוף של סדימנט משוכב ובו גללי שפנים, יעלים ועטלפים, ועל הקירות שרידי ציפוי גבס עבה (עד כ-2 ס"מ) ופרחי מלח רבים. מהצד המערבי של האולם יוצאת מחילה צרה ונמוכה שקרקעיתה חפורה, ובקירותיה קרומי גבס דקים ופרחי גבס. במערה מקננות יוני סלע.

איך מגיעים

המערה נמצאת באזור מדברי פתוח בדייקת נחל הבשור, בתחום המועצה האזורית רמת נגב, ואינה אתר תיירות מוסדר: אין בה שילוט, תאורה או דמי כניסה, ולא מצאנו מקור מוסמך שמתאר שביל מסומן עד הפתח. ההגעה היא בדרכי עפר באזור שמדרום-מזרח לאשלים, ובחלקן ייתכן שיידרש רכב שטח. המערה מסומנת במפת "ישראל הייקינג" (Israel Hiking Map); מומלץ לתכנן את הדרך בעזרת מפת סימון שבילים עדכנית, לבדוק את מצב הדרכים ולוודא לפני היציאה שהאזור פתוח למטיילים. הפתח נמצא בגדת ערוץ צדדי, וקל לזהות אותו בזכות ערימת השפוכת ועץ השיטה שלפניו.

מה להכין לביקור

• פנס ראש לכל משתתף, וסוללות רזרביות – החלק הפנימי של האולם והמחילה חשוכים לגמרי.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה – הקרקעית מכוסה סלעים ועפר חפור ולא יציב.
• הרבה מים (לפחות 3 ליטר לאדם ליום טיול), כובע וקרם הגנה – אין צל ואין מקורות מים באזור.
• מפה או אפליקציית ניווט עם מפה לא מקוונת; הקליטה הסלולרית בערוצים עלולה להיות חלקית.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. בקיץ החום באזור כבד.
• הביקור במערה עצמה קצר, וכדאי לשלב אותו בסיור רחב יותר בדייקת הבשור.
• מתאים לילדים גדולים בהשגחה צמודה בלבד; הבורות והסלעים בפנים מחייבים זהירות.

אזהרות ובטיחות

• בורות חפירה עמוקים (עד כ-4 מ') ושפוכת לא יציבה בתוך המערה – יש להתקדם לאט ולהיזהר מנפילה.
• בתקרה יש סימני קריסה; אין לטפס על ערימות הסלעים ואין להזיז אבנים.
• שיטפונות: המערה נמצאת בערוץ נחל. אין לטייל באזור בימי גשם או כשיש תחזית לגשם באגן הנחל.
• חום והתייבשות – יש לצאת מוקדם ולשתות הרבה.
• אין להדליק נרות או אש במערה – הפיח מלכלך את הקירות ופוגע בבעלי החיים, והמלח"ם מבקש במפורש להימנע מכך.
• אין לגעת בציפויי הגבס ובפרחי המלח ואין לשבור אותם; הם עדינים ואינם מתחדשים.
• במערה מקננות ציפורים – אין להפריע להן, בייחוד בעונת הקינון.
• אין לחפור במערה – אסור להוסיף לנזק שגרמו מחפשי האוצרות.