מערת נחל הבשור

על המערה

מערת נחל הבשור היא מערה קרסטית טבעית וקטנה בצפון רמת הנגב, באזור שבו נחל הבשור חוצה בערוץ עמוק את הקמרים של צפון הנגב – הקטע המכונה "דייקת הבשור" (דייקה בערבית: מפער צר שהנחל חותר דרך רכס). שלושת פתחי המערה נפתחים בגדה המזרחית של ערוץ מקומי קטן הנשפך אל הדייקה, בגובה של כ-348 מ' מעל פני הים. המערה תועדה ונחקרה על ידי צוות המרכז לחקר מערות (מלח"ם), והתיאור כאן מבוסס בעיקר על דף המערה שכתב בועז לנגפורד.

לפי נתוני מלח"ם, אורכה הכולל של המערה כ-35 מ' ועומקה המרבי כ-6 מ'. היא בנויה בעיקר ממסדרון מוארך ומכמה מחילות משנה. כיפות ההמסה וסימני ההמסה המעוגלים בקירות מעידים שהמערה לא נוצרה ממי גשם שחלחלו מלמעלה, אלא מתחת למי התהום, באקוויפר הכלוא של תצורת שבטה – כלומר זוהי מערה היפוגנית, בדומה למערות אחרות שנסקרו באזור (למשל מערת אשלים הסמוכה, שהיא מערה אחרת וגדולה בהרבה).

הפתח הראשי גדול ונראה מרחוק, בעיקר בזכות ערמה של עפר ואבנים שהוצאו מתוכו והושלכו לפניו. נראה שמישהו חפר כאן בעבר, אולי כדי להכשיר את המקום כמאגר מים מאולתר או בחיפוש אחר אוצרות. מהפתח נכנסים לחדר מעוגל ומואר היטב, שקרקעיתו חפורה. משם נמשך לצפון-מזרח מסדרון גבוה שחתך הרוחב שלו בצורת חור מנעול – צורה שנוצרת כשבחלל שכבר היה קיים זורמים מים בכוח הכובד וחותרים תעלה בקרקעיתו. הפתח השני נראה כארובה אנכית באמצע המסדרון.

לאורך המסדרון נשארו כתמים של סדימנט צהבהב-חום שמילא בעבר את המערה ומאוחר יותר נשטף ממנה. הסדימנט עשיר מאוד בקונכיות של חלזונות מהסוג לבנונית. בחלקו הפנימי של המסדרון נראה קו מילוי אחיד בגובה של כ-2.5 מ' מעל הקרקעית, ככל הנראה עדות לגובה שאליו הגיע המילוי. באזור הזה הקירות ותקרות כיפות ההמסה מכוסים ציפוי גבס מסיבי לבן עד כתמתם, בעובי של עד 2 ס"מ, ובתחתית הפתח האנכי יש ציפוי של "גבס מטבעות" אפור עם גבישים של עד 1.5 ס"מ. לפני הפתח הראשי פזורים שברים של ענני מערות – משקעים שהתגבשו כשהמערה עוד הייתה מלאה מים – שהוצאו כנראה במהלך החפירה.

חוקרי מלח"ם שחזרו את תולדות המערה בכמה שלבים: היווצרות החלל באקוויפר הכלוא והשקעת ענני המערות; התרוקנות המערה ממים וחיתוך המסדרון לצורת חור מנעול; כיסוי הקירות בגבס; חשיפת הפתחים בעקבות סחיפת פני השטח; מילוי החלל בסדימנט עד גובה כ-2.5 מ'; סילוק רוב המילוי, אולי כשהנחל העמיק את ערוצו ונפתח הפתח התחתון; ולבסוף הצטברות של עפר תחוח, צואת יונים ודורבנים על הקרקעית. כך, מערה קטנה זו משמשת "ארכיון" של ההיסטוריה ההידרולוגית של צפון הנגב.

איך מגיעים

המערה נמצאת בשטח פתוח באזור דייקת הבשור, כמה קילומטרים ממערב לקיבוץ אשלים. היא אינה אתר מוסדר למבקרים: אין אליה שביל מסומן, שילוט או תשתיות, ולא מצאנו מקור מוסמך שמתאר מסלול הליכה אליה. מי שמתכנן להגיע צריך להיעזר במפת סימון שבילים או באפליקציית ניווט שטח (המערה מסומנת במפות הטיולים הפתוחות), ולוודא מראש שהשטח פתוח למטיילים ואינו בתחום שטח אש או שטח סגור. המערה קטנה ורוב חלקיה מוארים באור יום או קרובים לפתח, אך לא מומלץ להיכנס אליה בלי ליווי של מערן מנוסה, ורצוי לתאם עם המרכז לחקר מערות.

מה להכין לביקור

• מפה טופוגרפית או אפליקציית ניווט שטח עם נקודת המערה – אין שילוט בשטח.
• הרבה מים (לפחות 3 ליטר לאדם), כיסוי ראש וקרם הגנה – האזור חשוף לשמש לגמרי.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה לירידה בגדות הערוץ.
• פנס ראש לכל משתתף, גם אם המערה קצרה, כדי לראות את ציפויי הגבס בחלק הפנימי.
• בגדים ארוכים וסגורים בגלל קרציות המערות (ראו בהמשך).
• העונה המומלצת היא החורף והאביב; בקיץ החום באזור קשה מאוד.
• הודעה למישהו מחוץ לשטח על המסלול ושעת החזרה המתוכננת.

אזהרות ובטיחות

• קרציות מערות: לפי מלח"ם נצפתה במערה נוכחות נמוכה של קרציות מערות, שעלולות להעביר את קדחת המערות (קדחת חוזרת). לבשו בגדים ארוכים, אל תשבו על הקרקעית המאובקת ופנו לרופא אם מופיע חום בימים שאחרי הביקור.
• שיטפונות: הפתחים נמצאים בגדת ערוץ שמתנקז לנחל הבשור. אין להגיע לאזור בזמן גשם או כשצפויים שיטפונות.
• חום והתייבשות: שטח מדברי חשוף ללא צל ומים; צאו מוקדם ושתו הרבה.
• החלקה ונפילה: שפך העפר שלפני הפתח רופף, והפתח השני הוא ארובה אנכית – היזהרו בשוליו.
• שימור: אל תגעו בציפויי הגבס ובשברי ענני המערות ואל תאספו אותם – הם ממצא מדעי. אל תדליקו נרות או אש בתוך המערה; הפיח מזיק למערה ולבעלי החיים שבה. אל תפריעו ליונים ולדורבנים שמשתמשים במערה.