בורות לוץ

על המערה

בורות לוץ אינם מערה במובן הרגיל, אלא מקבץ של 17 בורות מים עתיקים, חצובים בסלע, הפזורים על פני כשני קמ"ר ברמה הגבוהה של הר הנגב, לא הרחק מהר רמון. האתר שוכן בגובה ממוצע של כ-950 מטר מעל פני הים, באזור צחיח שאין בו מעיינות קבועים, ולכן כל מי שחי ועיבד כאן את האדמה היה תלוי בלכידת מי הנגר של גשמי החורף. גם היום, אחרי חורף גשום, כשמונה מהבורות עדיין מתמלאים במים, וסביבם צומחת צמחייה ירוקה שבולטת מאוד על רקע הנוף המדברי.

הבורות נחצבו במקומות שבהם מתנקז הנגר, ומים הוזרמו אליהם בתעלות הזנה. בפתחי התעלות נבנו בורות שיקוע: אגנים קטנים שבהם שוקע הסחף שנסחף עם מי השיטפון, כדי שהבור עצמו לא ייסתם בבוץ ובאבנים. שני בורות בולטים נמצאים סמוך לחניון הלילה: הבור הקטן, עגול, שקוטרו כחמישה מטרים ועומקו כשני מטרים, המחובר בתעלה לבור גדול יותר, אליפטי, שמידותיו כ-7 על 10 מטרים ועומקו כשלושה מטרים, ודפנותיו מצופות באבנים גסות כדי למנוע התמוטטות.

האתר נבדק בשנות ה-50 של המאה ה-20 בידי הארכאולוג נלסון גליק. במשך שנים רבות לא הוביל אליו כביש, ומטיילים ישראלים כמעט לא הגיעו אליו. בעקבות הסכם השלום עם מצרים גבר העניין בנגב, ובשנת 1980 נפרץ כביש 171 אל האזור, ובאתר נערכו חפירות ארכאולוגיות ועבודות ניקוי ושחזור של הבורות. בעבר רווחה הדעה, שהציג יוחנן אהרוני, שהבורות נחצבו בימי שלמה במאה ה-10 לפנה"ס ושימשו עד גלות בבל. רוב הממצאים במבנים שסביב הבורות מתוארכים לתקופת הברזל, בערך למאות ה-10 עד ה-8 לפנה"ס, אך בעקבות גילוי ממצאים מהתקופה הכנענית באתר יש הסבורים שהבורות עתיקים עוד יותר. באזור נמצאו גם שרידים מתקופות אחרות, מהפרהיסטוריה ועד התקופה הערבית הקדומה, וכן טרסות חקלאיות עתיקות לאורך יובלי נחל אלות, עדות לחקלאות מדברית שנשענה על מי נגר.

מלבד הבורות כדאי לחפש באתר את עץ האלה האטלנטית העתיק, שרידי חווה ומבנים עתיקים וגורן. בסוף החורף ובאביב האזור מתכסה בפריחה, ובין השאר פורחים בו צבעונים ואירוסים. בזכות הבידוד של המקום וזיהום האור המועט, בורות לוץ הם גם אתר אהוב לתצפיות כוכבים של חובבי אסטרונומיה.

איך מגיעים

נוסעים בכביש 40 דרומה לכיוון מצפה רמון. מעט לפני מצפה רמון, בצומת הרוחות, פונים מערבה לכביש 171 (הכביש המוביל לכיוון הר חריף). נוסעים מערבה עד לפנייה ימינה לדרך עפר המסומנת בסימון שבילים כחול, עם שלט לחניון הלילה בורות לוץ. דרך העפר מובילה אל החניון, השוכן בצד המערבי של מקבץ הבורות. מצב דרכי עפר משתנה אחרי גשמים, ולכן כדאי לבדוק מראש אם היא עבירה לרכב שלכם.

מהחניון יוצאים שבילי הליכה מסומנים, ובהם מסלולים מעגליים קצרים, העוברים ברוב הבורות ובאתרי העניין שבשטח. האתר הוא שמורת טבע באחריות רשות הטבע והגנים, והוא פתוח למטיילים. בחניון הלילה יש סככות, מחסות מרוח, שולחנות, ברז מי שתייה ושירותים. מאחר שהסדרי הלינה והכללים בחניון עשויים להשתנות, בדקו באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• מים בכמות מספקת: גם כשהבורות מלאים, המים בהם אינם ראויים לשתייה.
• נעלי הליכה סגורות ונוחות לשבילי אבן ועפר.
• כובע, קרם הגנה ומשקפי שמש: כמעט אין צל לאורך המסלולים.
• לבוש חם ללילה ולבוקר: בגובה של כ-950 מטר הלילות קרים מאוד בחורף, וגם באביב ובסתיו יש הבדלי טמפרטורה גדולים בין היום ללילה.
• העונה המומלצת: סוף החורף והאביב, אחרי גשמים, כשהבורות מלאים והפריחה בשיאה.
• שעה עד שעתיים לסיור רגלי בין הבורות הקרובים לחניון. המסלולים הקצרים מתאימים גם למשפחות עם ילדים.
• ללינה בחניון: ציוד שינה ופנס ראש, ובלילות ללא ירח גם משקפת לצפייה בכוכבים.
• מפת סימון שבילים או אפליקציית ניווט: האזור מבודד וקליטת הטלפון בו עלולה להיות חלשה.

אזהרות ובטיחות

• אין להיכנס לבורות ואין לרחוץ בהם: הגדות חלקלקות, המים עכורים והעומק אינו נראה מבחוץ. השגיחו היטב על ילדים ליד בורות מלאים.
• אין לשתות את מי הבורות. מקור המים הבטוח באתר הוא הברז בחניון.
• בימי גשם ואחריהם עלולים להתרחש שיטפונות בערוצים. אין לעמוד בערוצים ובתעלות ההזנה בזמן גשם, וכדאי לבדוק את תחזית מזג האוויר לפני הנסיעה.
• בקיץ החום קשה: טיילו בשעות הבוקר המוקדמות ושתו הרבה.
• זהו אתר ארכאולוגי בתוך שמורת טבע: אין לטפס על דפנות הבורות, להזיז אבנים מהטרסות ומהמבנים העתיקים או לקטוף פרחים.
• הבורות הם מקור מים חשוב לבעלי החיים במדבר. אל תשליכו לתוכם דבר ואל תשאירו פסולת.
• הדלקת אש רק במקומות המוסדרים לכך ובהתאם להוראות רשות הטבע והגנים.
• הישארו על השבילים המסומנים: האזור מבודד, וחילוץ ממנו לוקח זמן.