בורות רמליה

על המערה

בורות רמליה הם זוג בורות מים חצובים בגדה המערבית של נחל צין העליון, כקילומטר וחצי ממערב לעיר הנבטית העתיקה עבדת שבהר הנגב. מבחוץ הם נראים כמו פתחי מערות בדופן הסלע הבהירה, אבל בפנים מסתתרים אולמות תת-קרקעיים מלבניים שנחצבו בידי אדם כדי לאגור מי שיטפונות. חציבתם מיוחסת לנבטים, שיישבו את עבדת ואת סביבתה ופיתחו בה חקלאות מדברית לפני כאלפיים שנה.

הבורות שייכים לסוג שחוקרי הנגב מכנים מאגורת אפיק: בור שנחצב מעט מעל קרקעית הנחל, כך שבזמן שיטפון נכנסת אליו בעיקר שכבת המים העליונה, שבה פחות סחף ובוץ. לפי הספרות, המאגורות כאן נחצבו בשכבת קרטון רכה (תצורת חורשה), ושכבת גיר קשה יותר (תצורת מטרד) שמעליה משמשת להן תקרה טבעית. השיטה מוכרת גם ממאגורות אחרות בהר הנגב: חוצבים בסלע הרך, ומשאירים את הסלע הקשה כגג שמגן על המים מפני השמש ומקטין את ההתאדות.

לכל בור פתח כניסה רחב בדופן, ובנוסף פתח שאיבה עגול בתקרה, שדרכו שאבו מים מלמעלה. הבור הדרומי הוא הגדול והמרשים מבין השניים, ובמרכזו הושאר עמוד סלע שתומך בתקרה. מבפנים רואים היטב את קווי החציבה בקירות ואת קורת האור שחודרת מפתח השאיבה אל פני המים.

הבורות עדיין עושים את מה שתוכננו לעשות. אחרי שיטפונות החורף הם מתמלאים, לעתים עד גדותיהם, ויש שנים שבהן נשארים בהם מים עד הקיץ. רועים בדואים מהאזור משקים בהם את עדריהם. ההיקף המדויק של הבורות ועומקם לא פורסמו במקורות שמצאנו, ולכן לא נפרט כאן מידות.

הסביבה עשירה בעדויות לחקלאות הנגר הקדומה. ממזרח נמצא הגן הלאומי עבדת, ומדרום, במרחק קצר, נמצאת חוות עבדת. זו חלק מפרויקט מחקרי שהחל ב-1957 בהובלת הבוטנאי מיכאל אבן-ארי, ושחזר את שיטות החקלאות הנבטיות והביזנטיות שהתבססו על מי נגר. ממערב מתנשא הר ערקוב, ובו מצוקים לבנים, מערות וחריתות סלע.

איך מגיעים

הבורות נמצאים מחוץ לתחומי הגן הלאומי עבדת, והכניסה אליהם חופשית. מסלול רגלי קל באורך של כ-3 ק"מ יוצא מכביש 40 באזור עבדת, ליד תחנת הדלק שבשולי הגן הלאומי. השביל יורד אל נחל צין, וממשיך לאורך הגדה המערבית שלו עד הבורות. סימון השבילים בקטע הזה מתחלף, ולכן כדאי להיעזר במפת סימון שבילים עדכנית. אפשר להמשיך מהבורות במסלול מעגלי אל הר ערקוב ולחזור לנקודת המוצא.

לפי אתרי שטח, אפשר להגיע גם ברכב שטח בדרכי העפר שבנחל, עד סמוך לבורות. האזור נגיש בתחבורה ציבורית מבאר שבע, בקווים שעוברים בכביש 40 ועוצרים ליד עבדת.

מה להכין לביקור

• הרבה מי שתייה. אין מקור מים ראוי לשתייה לאורך המסלול, ומי הבורות אינם ראויים לשתייה.
• פנס ראש, כדי לראות את פנים הבורות ואת עמוד התמך בבור הדרומי.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה, לירידה לנחל ולסלע ליד הפתחים.
• כובע, קרם הגנה ובגדים מתאימים למדבר. האזור חשוף לשמש כמעט לאורכו.
• העונה המומלצת היא סוף החורף ותחילת האביב, כשהבורות מלאים ומזג האוויר נוח. בקיץ חם מאוד ובבורות יש מעט מים או שאין בהם מים בכלל.
• שעתיים עד שלוש שעות למסלול הקצר, יותר אם משלבים את הר ערקוב.
• המסלול מתאים למשפחות עם ילדים, בהשגחה צמודה ליד פתחי הבורות.

אזהרות ובטיחות

• הבורות נמצאים בתוך ערוץ הנחל. אסור להגיע אליהם כשצפוי גשם באזור או במעלה האגן, בגלל סכנת שיטפונות.
• המים בבורות עלולים להיות עמוקים, קרים ועכורים, ולא רואים בהם את הקרקעית. אין להיכנס למים בלי היכרות מוקדמת עם המקום, ובשום אופן אין לקפוץ פנימה.
• הסלע ליד הפתחים ובתוך הבורות חלק, במיוחד כשהוא רטוב. פתח השאיבה בתקרה הוא בור פתוח שיש להיזהר ממנו מלמעלה.
• הבורות משמשים עד היום להשקיית עדרים. אין לזהם את המים, לרחוץ בהם בסבון או להשאיר בהם פסולת.
• זהו אתר עתיקות. אין לחרוט, לסמן או לפגוע בקירות החצובים ובעמוד התמך.
• בקיץ יש סכנה של מכת חום. יש לצאת מוקדם בבוקר ולשתות הרבה.