מערות חורבת רימון

על המערה

חורבת רימון שוכנת על גבעה נמוכה מדרום לקיבוץ להב, בשוליו המזרחיים של יער להב בצפון הנגב. במקום התקיים כפר יהודי משלהי ימי הבית השני ועד ראשית התקופה המוסלמית הקדומה, ומזהים אותו עם רימון שנזכרת במקורות. אוסביוס מקיסריה, שכתב בראשית המאה ה-4 לספירה, תיאר את המקום כ"כפר גדול מאוד של יהודים" בדרום, כ-16 מילין מבית גוברין. השם רימון נשמר בשם הערבי של החורבה, ח'רבת אום א-רמאמין.

מה שהופך את האתר למעניין במיוחד בעיני חובבי מערות הוא העולם התת-קרקעי שלו. הגבעה בנויה משכבת קירטון קשה (נארי) המונחת על גיר רך מתקופת האאוקן, וצירוף זה איפשר לתושבים לחצוב בקלות חללים מתחת לקרום הקשה. ברחבי החורבה פזורים בורות מים, מתקנים חצובים ומערות מגורים: חלקן נפתחות כפתחים רחבים במדרון וחלקן מוסתרות מתחת לפני הקרקע. בכמה מהמערות ניתן לראות קירות ופתחים בנויים מאבנים מסותתות שהוסיפו התושבים בתוך החלל החצוב.

במדרונות שמחוץ לכפר נחצב בית קברות של מערות קבורה. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 נחפרו כאן שש או שבע מערות (המקורות נבדלים במספר), ונמצא בהן רצף שימוש ארוך:

• מערות כוכים האופייניות לשלהי ימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס עד המאה ה-1 לספירה).
• מערות עם קשתות קבורה (ארקוסוליות) וכוכים מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות ה-2 עד ה-4 לספירה).
• מערות עם קברים פשוטים חצובים ברצפה מהתקופה הביזנטית (המאות ה-5 עד ה-6 לספירה).

במערות נמצאו גלוסקמאות מאבן גיר רכה, חלקן מעוטרות בדגמים גאומטריים, ועל מכסה אחת מהן נחרתה הכתובת "יעקב בן רבי".

בשנות ה-90 של המאה ה-20 נחפרה באתר מערכת של מחילות וחללים תת-קרקעיים, המיוחסת, על פי השוואה למערכות דומות בשפלת יהודה ובדרום הר חברון, לימי מרד בר כוכבא (132–136 לספירה). באמצע שנות ה-2000 חשפה רשות העתיקות במקום מקווה טהרה ומבני מגורים. המקווה נראה כמעין מערה רדודה שאליה יורד גרם מדרגות רחב במיוחד, והוא בולט לעין בדרך העולה לראש הגבעה.

בראש הגבעה נמצאים שרידי בית הכנסת, שנבנה כנראה בסוף המאה ה-3 לספירה ושופץ בכמה שלבים. בשלבו האחרון, בראשית המאה ה-7, רוצף האולם באבנים ובמרכזו "שטיח" של כ-3 על 3 מטרים ועליו חרותות חמש רוזטות ומנורת שבעה קנים. בחפירות נמצאו גם מטמוני מטבעות מהתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית, וקמע חרס מהמאות ה-5 עד ה-6 לספירה ועליו לחש אהבה בארמית. כדאי לשלב את הביקור במערות עם סיור בבית הכנסת, כדי לקבל תמונה שלמה של הכפר: החיים מעל פני הקרקע, והעבודה, המסתור והקבורה מתחתיהם.

איך מגיעים

האתר נמצא ביער להב של קק"ל, מדרום לקיבוץ להב. מגיעים מכביש 40 למחלף דבירה, פונים מזרחה לכביש 325 ועולים ביער בדרך המובילה אל מרכז ג'ו אלון. ניתן לחנות בכניסה למרכז ג'ו אלון, לרדת משם בשביל ישראל ולטפס במתינות במעלה הגבעה שעליה פזורים שרידי החורבה. ההליכה עצמה קלה יחסית, אך הקרקע סלעית ויש לשים לב לפתחים הפתוחים לאורך הדרך.

חורבת רימון היא אתר פתוח בשטח היער ואינה חלק מגן לאומי בתשלום. אין במקום שילוט מפורט לכל מערה, ומומלץ להיעזר במפת סימון שבילים. מאחר שתנאי הגישה וסימון השבילים עשויים להשתנות, כדאי לבדוק מידע עדכני באתר קק"ל לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• פנס ראש לכל משתתף, כדי להציץ אל תוך המערות ואל המקווה בבטחה.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה: הקרקע סלעית ויש אבנים מתגלגלות סביב הפתחים.
• מים בכמות מספקת וכובע; בראש הגבעה החשוף כמעט אין צל.
• מפת סימון שבילים או אפליקציית ניווט, כי הפתחים פזורים על פני המדרונות ולא כולם מסומנים.
• העונה המומלצת היא החורף והאביב, כשהגבעה ירוקה ומזג האוויר נעים; בקיץ עדיף להגיע מוקדם בבוקר.
• הקצו שעה עד שעתיים לסיור בחורבה עצמה, ויותר אם משלבים מסלול רחב ביער להב או ביקור במרכז ג'ו אלון.
• האתר מתאים למשפחות עם ילדים, בתנאי שמבוגר צמוד אליהם כל הזמן בגלל הבורות הפתוחים.

אזהרות ובטיחות

• בורות ופתחים לא מגודרים: באתר יש בורות מים, פירים ומערות פתוחות ללא גידור. לכו רק בשבילים קיימים ושימו לב במיוחד בשולי הפתחים.
• אין להיכנס לחללים צרים או למחילות של מערכת המסתור ללא ציוד, ניסיון וליווי מתאים; חלקם סתומים בסחף ועלולים להיות לא יציבים.
• המערות חצובות בגיר רך מתחת לשכבת קירטון, ובחלקן יש אבנים רופפות. אל תטפסו על הקירות הבנויים ואל תעמדו על שפת התקרה מבחוץ.
• זהו אתר ארכאולוגי מוגן: אין להזיז אבנים, לחפור או לאסוף ממצאים, ואין לפגוע בקירות הבנויים ובריצוף בית הכנסת.
• אסור להבעיר אש בתוך המערות או בסמוך לחורש; הקפידו על הנחיות קק"ל להבערת אש ביער.
• בקיץ החום בשטח החשוף עלול להיות כבד: שתו הרבה והימנעו מהליכה בשעות הצהריים.