מערת אשלים

על המערה

מערת אשלים היא מערה קרסטית טבעית בצפון רמת הנגב, על מורדות רכס בוקר – אחד הקמרים הנמשכים מצפון-מזרח לדרום-מערב בצפון הנגב – לא הרחק מקיבוץ אשלים. הפתח נמצא בגובה של כ-373 מ' מעל פני הים, בגדת ערוץ קטן שיורד צפונה ומתנקז בסופו לנחל הבשור. לפי נתוני המרכז לחקר מערות (מלח"ם), אורכה הכולל של המערה כ-540 מ' ועומקה כ-31 מ'.

זוהי מערת מבוך היפוגנית: היא לא נוצרה ממים שחלחלו מלמעלה, אלא מהמסה של סלע גיר מגיל טורון (תצורת שבטה) על ידי מי תהום שעלו מלמטה. לפי מחקרם של עמוס פרומקין ובועז לנגפורד, החללים התפתחו במקום שבו התערבבו שני סוגי מי תהום שזרמו בכיוונים מנוגדים, בשתי קומות של אקוויפרים מתקופת הקרטיקון – מי אקוויפר אבן החול של כורנוב, שעלו לאורך העתקים עמוקים, ומי אקוויפר הגיר של חבורת יהודה. בעקבות התרוממות האזור התנקזה המערה ממים, והמשקעים הראשונים שהושקעו בה באוויר (נטיפים ומשטחי זרימה) תוארכו לפני כ-3.1 מיליון שנה. מאוחר יותר סחף פני השטח פרץ את תקרתה ויצר את הפתח של ימינו.

החללים נמשכים בעיקר על ציר צפון-מערב – דרום-מזרח, בכמה מפלסים אופקיים ומשופעים שמחוברים זה לזה בפירים אנכיים רבים, כך שההתמצאות בתוכה קשה. הפתח נראה כשקע רחב דמוי משפך, ובתחתיתו פתח אנכי צר (כ-1.2×5 מ') שמוביל לאולם הכניסה – אולם של כ-24×11 מ' שגובהו מגיע ל-4.5 מ'. עמוק יותר נמצא "אולם הנטיפים", ובו משטחי זרימה, "אוזני פיל" ומעט נטיפים וזקיפים. במפלס התחתון נמשכת מחילה ארוכה (כ-110 מ' מקצה לקצה) שקירותיה מכוסים בפרחי גבס ומלח, ובמרכז המערה אולם גדול נוסף (כ-18×8 מ') שקרקעיתו זרועה סלעי מפולת. בחלקים שונים נמצאו סימנים לנוכחות עטלפים (כתמי שומן וגואנו), ובעבר תועדו בה פרספים.

למערה חשיבות ארכאולוגית רבה. בתחילת שנות ה-70 סקר וחפר בה הארכאולוג רודולף כהן ומצא כלי חרס מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת. לאחר כמה ניסיונות מיפוי, מופתה המערה במלואה רק בדצמבר 2012 בידי צוות מלח"ם, שהגיע לחללים רבים שלא בוקרו קודם לכן. בסקר הארכאולוגי שנערך אז ברישיון רשות העתיקות נמצאו בחלקיה הפנימיים כלי חרס שלמים ושלמים למחצה ועצמות של שני בני אדם – עדות לכך שחללים נבחרים במעמקי המערה שימשו לקבורה ולפולחן בתקופה הכלקוליתית המאוחרת.

הממצא המפורסם ביותר הוא חפץ עופרת שנמצא על קרקעית אחד המעברים הצרים והפנימיים ביותר: גוף עופרת דו-חרוטי ומחורר (גובהו כ-3.7 ס"מ ומשקלו כ-156 גרם) המושחל על מוט מעץ אשל שאורכו כ-22 ס"מ. תיארוך פחמן-14 של העץ העמיד אותו על כ-4300–4000 לפנה"ס, כלומר לפני כ-6,000 שנה, והחוקרים הגדירו אותו כחפץ העופרת הקדום ביותר שנמצא בלבנט. בדיקת איזוטופים של העופרת הצביעה על מקור אפשרי בעפרות הרי הטאורוס שבאנטוליה, כלומר על קשרי סחר רחוקים. החפץ מזכיר בצורתו את ראשי האלה הכלקוליתיים (כמו אלה שבמטמון נחל משמר), אך החוקרים העלו את האפשרות שהוא שימש כפלך לטוויית חוטים.

איך מגיעים

המערה נמצאת בשטח פתוח בצפון רמת הנגב, סמוך לכביש המוביל לקיבוץ אשלים. לפי המרכז לחקר מערות, אפשר להגיע עד הפתח ברכב גבוה, גם ללא הנעה כפולה, בדרך עפר שיוצאת ממחצבה נטושה מדרום לכביש לקיבוץ. כדאי להיעזר במפה טופוגרפית או באפליקציית ניווט שטח.

חשוב לדעת: מערת אשלים אינה מערה מוסדרת למבקרים. אין בה שבילים, תאורה או שילוט, והירידה אליה עוברת בפתח אנכי צר ובהמשך בפירים ובמעברים צרים. בתצלום משנת 2018 נראה סורג מתכת בפתח המערה. הכניסה מתאימה רק לצוותי מערנות מנוסים עם ציוד מתאים, ורצוי בתיאום עם המרכז לחקר מערות. מבקרים מזדמנים יכולים להסתפק בתצפית על הפתח ועל הנוף שמסביב.

מה להכין לביקור

• רכב גבוה לדרך העפר, ומפה או אפליקציית ניווט – אין שילוט בשטח.
• הרבה מים, כיסוי ראש וקרם הגנה – האזור חשוף לגמרי לשמש. העונה המומלצת היא החורף והאביב.
• לכניסה למערה: קסדה, שני פנסי ראש לפחות וסוללות רזרביות, כפפות ובגדים עמידים שלא חבל ללכלך.
• ציוד וידע בטכניקות מערנות לירידה בפתח האנכי ובפירים שבפנים, ומדריך או חבר צוות שמכיר את המערה.
• מפת המערה או אמצעי סימון דרך – מדובר במבוך תלת-ממדי שקל ללכת בו לאיבוד.
• הודעה למישהו מחוץ לשטח על שעת הכניסה והיציאה המתוכננת.
• המערה אינה מתאימה לילדים או למטיילים ללא ניסיון.

אזהרות ובטיחות

• קרציות מערות: בעבר נמצאו במערה קרציות, וחלקן היו נגועות בקדחת המערות (קדחת חוזרת). הקפידו על בגדים ארוכים וסגורים, הימנעו מישיבה על קרקעית מאובקת ופנו לרופא אם מופיע חום אחרי הביקור.
• נפילה: הפתח אנכי, ובתוך המערה יש פירים רבים בין המפלסים. אל תתקרבו לשולי הפתח בלי זהירות ואל תיכנסו בלי ציוד מתאים.
• התמצאות: מבנה המבוך מקשה מאוד על הניווט. אל תיכנסו לבד ואל תתפצלו מהקבוצה.
• מפולות: בחלק מהאולמות יש סלעי מפולת גדולים. אל תטפסו על ערימות לא יציבות.
• אתר עתיקות: המערה היא אתר קבורה עתיק. אסור לחפור, להזיז או לאסוף חרסים, עצמות או כל ממצא אחר – הדבר אסור על פי חוק העתיקות.
• שימור: אל תגעו בנטיפים ובפרחי הגבס, ואל תדליקו נרות או אש – הפיח מזיק למערה ולבעלי החיים שבה. אם אתם רואים עטלפים, אל תפריעו להם.
• חום ושיטפונות: בקיץ האזור חם מאוד וחשוף. אחרי גשמים זורמים מים לתוך פתח המערה, ולכן אין להיכנס בזמן גשם או כשצפויים שיטפונות.