מערת הסנה הבוער

על המערה

מערת "הסנה הבוער" היא חלל סלע קטן בדופן מצוק גיר בחלקו הצפוני של הר כרכום, בדרום הנגב. אין מדובר במערה שנכנסים אליה: הפתח נמצא באמצע דופן תלולה מעל ערוץ צר, ולפי מי שהגיעו אליו מלמעלה אפשר להתקרב אליו רק בעזרת חבלים. מה שהפך את החור הקטן הזה למוקד עלייה לרגל של מטיילים הוא תופעת אור שמתרחשת בו בכל חורף.

בימים הסמוכים להיפוך החורף (21 בדצמבר), כשהשמש נמוכה במיוחד בשמיים, קרני השמש חודרות בשעות הצהריים דרך פתח בגב המערה ומאירות את שולי הפתח הקדמי. מנקודת התצפית שמעבר לערוץ נראה זוהר כתום-צהוב שמקיף את פי המערה ומזכיר להבה. מזוויות מסוימות האור נראה כקשת מעל הפתח, ומזוויות אחרות כטבעת שלמה. לפי הדיווחים התופעה נמשכת כשעה, ושיא הבוהק נמשך דקות ספורות בלבד. היא נראית לאורך חלק מחודש דצמבר, ובולטת במיוחד סביב היום הקצר בשנה.

את התופעה זיהה בתחילת שנות ה-2000 (2003 או 2004, לפי מקורות שונים) יגאל גרנות, אקולוג ומדריך ממדרשת שדה בוקר, שהיה על ההר במקרה בשעה הנכונה. גרנות וד"ר חיים ברגר העלו את ההשערה שתופעה כזו יכולה להסביר את סיפור הסנה הבוער שראה משה. חשוב להדגיש: זו השערה פרשנית של מדריכים, לא ממצא מדעי או ארכאולוגי, ואין עדות לכך שהמקום שימש בעת העתיקה.

ההר עצמו. הר כרכום הוא הר בודד ומתנשא, הבנוי סלעי גיר מתקופת הקרטיקון, ברום של כ-850 מטר מעל פני הים. רכס ההר משתרע לאורך כ-9 קילומטרים וברוחב של קילומטר עד שניים, ומדרונותיו התלולים מתנשאים כ-200 מטר מעל הסביבה. על ההר ולמרגלותיו תועדו כ-1,200 אתרים ארכאולוגיים מהתקופה הפליאוליתית ועד תקופת הברונזה, ועשרות אלפי חריתות סלע.

השערת "הר סיני". הארכאולוג עמנואל ענתי, שחקר את ההר במשך עשרות שנים, הציע ב-1983 לזהות את הר כרכום עם הר סיני המקראי, בהסתמך בין השאר על ריכוז אתרי הפולחן, על "12 המצבות" למרגלות ההר ועל ציורי סלע שפירש כבעלי משמעות מקראית. רוב החוקרים אינם מקבלים את הזיהוי. ישראל פינקלשטיין, למשל, ציין שעיקר הפעילות באתרים מתוארכת לאלף הרביעי והשלישי לפנה"ס, הרבה לפני כל תאריך שהוצע ליציאת מצרים, ושריכוזי חריתות דומים מוכרים גם במקומות אחרים בנגב. לכן ראוי להתייחס לקשר בין ההר, המערה וסיפורי המקרא כאל פרשנות שנויה במחלוקת, ולא כעובדה.

איך מגיעים

הר כרכום נמצא בתוך שטח אש של צה"ל, ואין אליו גישה חופשית. מגיעים אליו דרך כביש 10 (כביש הגבול עם מצרים), שנפתח לתנועה אזרחית רק בתאריכים שמפרסם הצבא מראש: בדרך כלל בחלק מסופי השבוע ובחגים, ובשנים האחרונות גם בפתיחה מיוחדת בימים שסביב היפוך החורף, כדי לאפשר צפייה בתופעה. בפתיחות כאלה הכניסה לכביש מותנית ברישום והצגת תעודה מזהה, ושעות הפתיחה מוגבלות (בפתיחה של דצמבר בשנים האחרונות הכביש היה פתוח עד אחר הצהריים המוקדמות). הימים והשעות משתנים משנה לשנה, ולכן חובה לבדוק את ההודעה העדכנית של צה"ל ושל המועצה האזורית רמת נגב לפני היציאה.

ההר אינו צמוד לכביש. מכביש 10 יורדת דרך עפר אל חניון הלילה של הר כרכום שלמרגלות ההר, והיא מתאימה לרכבי שטח בלבד. מהחניון עולים ברגל אל רמת ההר. נקודת התצפית על המערה נמצאת על שפת המצוק שמעבר לערוץ, כקילומטר מזרחית לחניון בקו אווירי וכמאה מטר מעליו. הצפייה עצמה נעשית מנקודת התצפית בלבד; אין שביל אל פתח המערה, ואין לנסות להגיע אליו.

מה להכין לביקור

• מידע עדכני על פתיחת כביש 10 ושטח האש לתאריך הביקור, ותעודה מזהה לרישום בכניסה.
• רכב שטח לדרך העפר עד חניון הר כרכום.
• תכנון זמנים: התופעה נראית סביב שעות הצהריים ונמשכת זמן קצר, וכדאי להגיע לנקודת התצפית מוקדם. צריך להשאיר מספיק זמן כדי לצאת משטח האש לפני סגירת הכביש.
• הרבה מים (לפחות 3 ליטר לאדם) ואוכל. במקום אין מקור מים אמין.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה, כובע ומשקפי שמש. בחורף כדאי גם שכבה חמה, כי בבקרים ובלילות קר במדבר.
• משקפת או עדשת טלה: הפתח קטן ונמצא מעבר לערוץ, ובמבט רגיל הזוהר נראה קטן.
• סבלנות ותחזית: בשמיים מעוננים התופעה לא נראית.
• מתאים למשפחות עם ילדים שרגילים להליכה במדבר, בתנאי שמקפידים על המרחק משפת המצוק.

אזהרות ובטיחות

• שטח אש פעיל: אין להיכנס לאזור שלא בזמן פתיחה רשמית, ואין לסטות לשטחים שהוכרזו סגורים. אם נתקלים בתחמושת שלא התפוצצה או בחפץ חשוד, לא נוגעים בו ומדווחים מיד לצבא.
• שפת מצוק: נקודת התצפית נמצאת על קצה דופן תלולה. שומרים מרחק מהשפה, במיוחד כשהמקום עמוס מבקרים, ומשגיחים על ילדים.
• אין לנסות לטפס או לגלוש בחבלים אל פתח המערה. הדופן תלולה והסלע מתפורר.
• שמש וחום: גם בחורף הקרינה חזקה, ובעונות אחרות החום בנגב קשה. שותים הרבה ומתחילים לחזור בזמן.
• שיטפונות: בימי גשם עלולים לרדת שיטפונות בערוצים ובדרכי העפר. לא נכנסים לערוצים כשיש תחזית גשם באזור.
• ההר כולו הוא אתר ארכאולוגי רגיש: אין להזיז אבנים, לבנות ערימות או לגעת בחריתות הסלע ולשרוט אותן. בעבר דווח על השחתת חריתות במקום.
• אזור מרוחק בלי קליטה רציפה ובלי שירותים: מטיילים בקבוצה, מעדכנים מישהו על המסלול ולוקחים את כל האשפה חזרה.