מערת הקבורה הרומית בעבדת

על המערה

מערת הקבורה הרומית בעבדת היא מערה חצובה בידי אדם במדרון הדרומי-מערבי של הגבעה שעליה שוכנת עבדת, אחת מערי הנבטים בנגב ותחנה חשובה בדרך הבשמים. המערה נחצבה במאה ה-3 לספירה, בתקופה שבה עבדת כבר הייתה חלק מהאימפריה הרומית, אחרי סיפוח הממלכה הנבטית בשנת 106 לספירה. זו אינה מערה טבעית אלא קבר מתוכנן, שנחצב בסלע הגירני הרך של המדרון.

בתוך המערה חצובים יותר מעשרים כוכי קבורה - גומחות מוארכות שבהן הונחו המתים, המסודרות בשורה לאורך קירות החללים החצובים. בכניסה למערה נמצאו סמלים פולחניים פגניים: תבליטים של השמש ושל הירח ומזבח, עדות לכך שהקבורים במקום לא היו נוצרים. כיום ניצבת לפני הפתח חזית בנויה מאבני גזית ובה קשת גדולה, שדרכה נכנסים אל המבואה ומשם אל חללי הקבורה.

הממצא החשוב ביותר במערה הוא כתובות קבורה ביוונית, שנחקקו על לוחות אבן שהיו מונחים על פתחי הכוכים. הכתובות נושאות שמות של נשים, ולכן הוצע שהמערה שימשה לקבורת נשים, ואף שייתכן שאלה היו כוהנות של האלה אפרודיטה, שלה התקיים פולחן באקרופוליס של עבדת. הכתובות מתוארכות לאמצע המאה ה-3 לספירה, והן מן המקורות החשובים לשחזור תולדותיה של עבדת בתקופה הרומית. החפירות הארכיאולוגיות השיטתיות בעבדת החלו בשנת 1958, ובהמשך נוהלו בידי הארכיאולוג פרופ' אברהם נגב.

בפי הבדואים נקראת המערה "א-נוסרה". על קירות המבואה שלה חרוטים סימנים מאוחרים בהרבה, מהמאות האחרונות - כתובות בעברית ובאנגלית לצד סימני שבט בדואיים (וסמים) - שנחקרו כעדות לנוכחות האנושית המתמשכת בהר הנגב.

המערה היא חלק מגן לאומי עבדת, שהוכרז בשנת 2005 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית יחד עם ממשית, חלוצה ושבטה, כחלק מדרך הבשמים. במעלה המדרון שמעל המערה נמצאים שרידי וילה מהתקופה הרומית, ומעבר להם האקרופוליס עם המגדל הרומי, המקדש הנבטי, המצודה והכנסיות הביזנטיות, וכן מערות המגורים והאחסון החצובות במדרונות - כך שהביקור במערה משתלב היטב בסיור מקיף בעיר העתיקה.

איך מגיעים

גן לאומי עבדת שוכן בהר הנגב, ממזרח לכביש 40, בין שדה בוקר למצפה רמון. זהו גן לאומי בתשלום של רשות הטבע והגנים, והביקור מתחיל במבואת הכניסה שליד החניה התחתונה, שם נמצאים הקופה, דגמים של העיר וסרטון על דרך הבשמים. שעות הפתיחה משתנות לפי עונה, ולכן כדאי לבדוק אותן באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה.

המערה נמצאת במדרון שמדרום לאקרופוליס, מתחת לכביש הגישה המתפתל העולה לחניה העליונה. שני מסלולים מסומנים של הגן עוברים בה:

• שביל המערות (סימון כחול ואדום) - מסלול מעגלי בדרגת קושי בינונית שיוצא מהחניה התיכונה. אחרי בית מגורים ביזנטי ו"מערת הציורים" חוצים בזהירות את הכביש העולה לחניה העליונה ומגיעים למערת הקבורה. משם השביל מטפס במדרון תלול, שבו הותקנו מדרגות ומאחזי יד, אל הווילה הרומית ואל האקרופוליס.
• שביל הגיתות - מסלול מעגלי ארוך למיטיבי לכת (כ-3 שעות) שיוצא ממבואת הכניסה, עולה אל הגת הדרומית ומשם דרך טרסות חקלאיות ביזנטיות אל מערת הקבורה, ומתחבר לשביל המערות.

הכניסה למערה מותרת במסגרת הביקור בגן הלאומי ובשעות הפתיחה בלבד; השהייה באתר בשעות החשכה אסורה.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי (או מינוי של רשות הטבע והגנים), ובדיקה מוקדמת של שעות הפתיחה.
• מים בכמות מספקת - האזור מדברי וחם, ויש מעט צל לאורך השבילים.
• כובע, קרם הגנה ובגדים נוחים; בחורף הר הנגב יכול להיות קר, במיוחד בבוקר ולקראת ערב.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה - השביל מהמערה אל הווילה הרומית תלול, עם מדרגות ושטח סלעי.
• פנס קטן או פנס ראש יעזור לראות את הכוכים בחלקים החשוכים של המערה.
• תכננו זמן לשלב את המערה בסיור באקרופוליס ובשאר אתרי הגן; שביל הגיתות המלא נמשך כ-3 שעות.
• העונות הנוחות ביותר הן הסתיו, החורף והאביב; בקיץ עדיף להגיע מוקדם בבוקר.
• מתאים לילדים בגיל בית ספר עם השגחה; הקטע התלול שאחרי המערה אינו מתאים לעגלות ולכיסאות גלגלים.

אזהרות ובטיחות

• בדרך למערה בשביל המערות חוצים את כביש הגישה לחניה העליונה - יש לחצות בזהירות ולהשגיח על ילדים.
• המדרון שמעל המערה תלול; יש להיצמד לשביל המסומן, להיעזר במאחזי היד ולא לקצר דרך.
• עומס חום: בקיץ הטמפרטורות גבוהות וקרינת השמש חזקה - שתו הרבה והימנעו מהליכה בשעות הצהריים.
• זהו אתר ארכיאולוגי ומקום קבורה: אין לגעת בתבליטים ובכתובות, אין להיכנס לכוכים, אין לטפס על החזית ועל הקירות, ואין לחרוט או לכתוב על הסלע.
• הסלע רך ושביר - אל תגרדו את הקירות, והיזהרו מראש בפתחים הנמוכים.
• יש ללכת בשבילים המסומנים בלבד, לא להשליך או לדרדר אבנים ולשמור על הניקיון; האכילה מותרת רק במקומות המיועדים לכך ליד החניה התחתונה.