מערת ניצנה

על המערה

מערת ניצנה היא מחצבה תת-קרקעית גדולה שנחצבה בידי אדם בשכבת קירטון רכה, כקילומטר וחצי דרומית-מערבית לשרידי העיר העתיקה ניצנה, בפתחת ניצנה שבמערב הנגב. אין זו מערה טבעית: החוצבים פרצו אל תוך הגבעה מצדה הדרומי והוציאו ממנה סלע לבנייה, ומאחוריהם נותר אולם רחב ונמוך יחסית שתקרתו נשענת על עמודי סלע שהושארו במקומם.

מידות החלל הן בקירוב 20 על 80 מטר (יש מקורות שמציינים כ-22 על 82 מטר), וגובהו הממוצע כ-5 מטרים במקומות שבהם התקרה השתמרה. לפי אחד התיאורים, שמונה עמודי תמך בעלי חתך מרובע או מלבני מחלקים את החלל לכמה אולמות משנה. למערה כמה פתחים בצדה הדרומי, וחלק מהם חסומים כיום במפולות סלעים. בכמה מקומות התקרה קרסה ונוצרו פתחים גדולים כמו ארובות, שדרכם חודר אור יום אל תוך החלל. על הקירות ניתן להבחין בסימני החציבה ובמקומות שבהם נותקו גושי האבן.

המחצבה סיפקה ככל הנראה חומרי בנייה לעיר ניצנה הקדומה, שהחלה כתחנת דרכים נבטית ושגשגה במיוחד בתקופה הביזנטית. המקורות חלוקים מעט בתיארוך: יש המייחסים את החציבה לנבטים, ואחרים מציינים שהמחצבה פעלה בעיקר בתקופה הביזנטית. האבן הרכה שימשה לבנייה, וייתכן שגם להפקת סיד וטיח. לאחר שננטשה שימשה המערה מחסה לרועים ולעדרי צאן, ולפי מידע של תיירות הר הנגב היא שימשה גם מחסן תחמושת בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

סביב המערה, מצפון ומדרום לה, נראים שרידים של חקלאות מדבר קדומה: קירות אבן שנבנו לרוחב ערוצים קטנים כדי לרכז את מי הנגר המעטים של החורף ולהשקות בעזרתם את השדות. בסמוך נמצאת גם חווה חקלאית קדומה משוחזרת מהתקופה הביזנטית. במערה מקננים בעלי חיים כמו יוני סלע, תנשמות ועטלפים, ולכן כדאי לנוע בה בשקט. באזור אפשר לשלב ביקור בגן הלאומי ניצנה (שרידי העיר העתיקה והכנסיות), בחמוקי ניצנה ובפסל הסביבתי "נתיב השלום".

איך מגיעים

מגיעים בכביש 211 עד צומת ניצנה, ופונים לכיוון ניצנה (תל ניצנה וחאן ניצנה). משם ממשיכים בכביש האספלט הישן והמשובש שמוביל דרומה, לכיוון חמוקי ניצנה. אפשר לחנות בשולי הדרך, ליד השילוט של החווה החקלאית הקדומה, ומשם ללכת כ-300 עד 350 מטר בשביל המסומן בכחול לכיוון דרום. המערה מוסתרת מאחורי גבעה ואינה נראית מהכביש, ולכן מומלץ לנווט אליה באפליקציית ניווט או במפת סימון שבילים.

למי שרוצה מסלול ארוך יותר: השביל הכחול יוצא מחורשת ניצנה ומגיע למערה אחרי כקילומטר, ומהמערה ממשיך שביל שחור באורך כ-3.5 ק"מ עד חמוקי ניצנה. המערה נמצאת בשטח פתוח, ואין בה צוות, שילוט מסודר או שעות פתיחה. האזור קרוב לגבול מצרים, ולכן לפני היציאה כדאי לבדוק אם יש הנחיות ביטחון או הגבלות תנועה עדכניות באזור.

מה להכין לביקור

• הרבה מים, גם להליכה קצרה: השביל אל המערה חשוף לשמש ואין בו צל.
• פנס ראש, כדי לראות את סימני החציבה ואת הפינות החשוכות של החלל.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה: הקרקע במערה ובשביל מכוסה אבנים ושברי סלע.
• כובע ובגדים מתאימים לשמש המדבר.
• עונה מומלצת: הסתיו, החורף והאביב. בקיץ החום ביום קשה מאוד.
• זמן: ביקור במערה עצמה לוקח כחצי שעה. כדאי לשלב אותו עם הגן הלאומי ניצנה ועם חמוקי ניצנה ליום טיול מלא.
• מתאים למשפחות עם ילדים, בתנאי שנשארים באזור הכניסה ולא מתקרבים לאזורי המפולות.

אזהרות ובטיחות

• סכנת התמוטטות: חלקים מהתקרה ומהקירות כבר קרסו, ויש אזהרה מפני נפילת סלעים. לא נכנסים לאזורים שבהם יש מפולות או סדקים, לא מטפסים על ערימות הסלעים ולא שוהים במערה זמן רב.
• קירטון הוא סלע רך ומתפורר: לא חופרים, לא חורטים ולא שוברים חלקים מהקירות והעמודים.
• מכות חום והתייבשות: אין צל בדרך ואין מים באזור. לא יוצאים בשעות החמות של היום בקיץ.
• בעלי חיים: במערה מקננים עופות ועטלפים. לא מפריעים להם, לא מאירים עליהם ישירות ולא מבקרים בה בקבוצה רועשת.
• זהו אתר עתיקות: אסור לפגוע בשרידים, להזיז אבנים מהטרסות הקדומות או לאסוף ממצאים.
• אזור גבול: מקפידים על הנחיות הביטחון ועל הוראות כוחות הביטחון בשטח.
• לא מדליקים אש במערה ולא משאירים בה פסולת.