מערת ספונים

על המערה

מערת ספונים היא מערה קרסטית גדולה במורדות המערביים של הכרמל, על הגדה הדרומית של נחל ספונים, כ-10 ק"מ דרומית לחיפה. היא נמצאת בגובה של כ-125 מטר מעל פני הים, כ-800 מטר מזרחית לשולי מישור החוף, ופתחה פונה אל ערוץ הנחל שמתחתיה. בערבית נקראת המערה עראק אל-ברוד.

המערה התפתחה בסלעי גיר מתקופת הקרטיקון, כמו מערות רבות אחרות בכרמל. היא בנויה מאולם קדמי גדול ומרשים שאורכו הכולל כ-50 מטר, מאולם פנימי קטן יותר ומטרסה צרה ליד הפתח הצפון-מזרחי. מחוץ לפתח הראשי ובתוך המערה פזורים גושי גיר ענקיים: חלקם התמוטטו מחזית המערה בתקופת ההולוקן, וחלקם קבורים בתוך המשקעים העתיקים ומעידים על קריסות קדומות יותר של התקרה והקירות. בחלק הפנימי והחשוך של המערה אפשר לראות נטיפים, זקיפים ועמודי נטיף, ובמערה שוכנים עטלפים.

מערת ספונים היא אחד האתרים הפרהיסטוריים החשובים בכרמל. ב-1941 חפר בה לראשונה הארכאולוג משה שטקליס תעלת בדיקה קטנה, ובין 1965 ל-1970 ערך בה אברהם רונן חפירות נרחבות, שבהן תיעד 13 שכבות. בשנים 2013–2017 חודשו החפירות בידי משלחת מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת טיבינגן שבגרמניה, והממצאים מאפשרים לעקוב אחרי שימוש חוזר במערה לאורך עשרות אלפי שנים:

• התקופה הפליאוליתית התיכונה – השכבה העמוקה ביותר שנחשפה עד כה, עם כלי צור בטכניקה הלבלואזית, תוארכה לפני כ-71 אלף שנה.
• התקופה הפליאוליתית העליונה – המערה ידועה במיוחד כאחד האתרים המרכזיים של התרבות המכונה "האוריניאק הלבנטיני", שתוארכה כאן לפני כ-40–30 אלף שנה. בשכבות אלה נמצאו קונכיות ים רבות ששימשו כחרוזים וכתכשיטים, עדות להתנהגות סמלית של יושבי המערה.
• התקופה האפיפליאוליתית – שכבה עשירה של התרבות הכבארית, שתוארכה לפני כ-24–21 אלף שנה. בשכבות הפרהיסטוריות נמצאו גם עדויות לשימוש באוכרה (צבע אדום מינרלי) ופריט חרוט ייחודי.
• תקופות מאוחרות יותר – ממצאים מהתקופה הנאוליתית ומתקופות היסטוריות.

מחקרים מהשנים האחרונות הראו שבני האדם לא היו הדיירים היחידים: לסירוגין שימשה המערה גם מאורה לצבועים, כפי שמעידים צואה מאובנת ועצמות לעוסות. במשקעי המערה אף הצליחו החוקרים לזהות שרידי DNA עתיק של צבועים ושל איילים, בשכבות שגילן 70–30 אלף שנה – ממצא יוצא דופן בהתחשב באקלים החם של הארץ, שבדרך כלל מפרק DNA במהירות.

המערה שוכנת בתוך חורש ים-תיכוני צפוף ומוצל לאורך ערוץ נחל ספונים. מעליה מתנשא מצוק מגדים, שממנו נשקפת תצפית רחבה על מישור החוף ועל מבצר עתלית, ובמצוק זה, סמוך למוצא הנחל, נמצאת גם מערת מיסליה הפרהיסטורית.

איך מגיעים

נקודת המוצא היא רחבת חניה קטנה בשולי כביש 4, בצדו הצפוני, בין צומת אורן לטירת כרמל, ליד סימן הקילומטר ה-194 (צפונית לכניסה למגדים, ליד תחנות האוטובוס "מגדים / נחל ספונים"). מהחניה הולכים מעט דרומה עד לשביל המסומן באדום, ואיתו ממשיכים מזרחה במעלה נחל ספונים. בדרך עוברים ליד מחצבה נטושה, ואחריה השביל נעשה צר ונכנס לחורש סבוך, עם מדרגות סלע בערוץ. המערה נמצאת במרחק של כקילומטר וחצי מהחניה, בצד הדרומי של הנחל, מעט מחוץ לשביל עצמו.

לפי רשות הטבע והגנים, ההליכה למערה וחזרה באותה הדרך היא מסלול קל של כ-3 ק"מ. אפשר גם להמשיך בשביל המסומן בכחול בטיפוס אל ראש מצוק מגדים ולחזור במסלול מעגלי של כ-4 ק"מ ברמת קושי בינונית; משך הטיול כולו כ-3–4 שעות. הכניסה למערה חופשית ואינה מודרכת, אבל המערה סגורה למבקרים מ-1 בנובמבר ועד 31 במרץ, בגלל תרדמת החורף של העטלפים. מומלץ לבדוק באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה אם חלו שינויים.

מה להכין לביקור

• לתכנן את הביקור בין אפריל לאוקטובר בלבד – בחורף המערה סגורה. העונות המומלצות הן האביב והסתיו.
• פנס ראש או פנס יד לכל משתתף, כדי להגיע אל החלקים החשוכים והפנימיים של המערה ולראות את הנטיפים.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה – השביל בערוץ עובר על מדרגות סלע ומפלונים חלקלקים.
• מים בכמות מספקת, כובע וקרם הגנה, במיוחד אם ממשיכים למסלול המעגלי דרך מצוק מגדים, שחשוף ברובו לשמש.
• בקיץ עדיף להסתפק במסלול הקווי למערה וחזרה, שעובר ברובו בחורש מוצל.
• להקדיש כ-3–4 שעות לטיול כולו, כולל ביקור במערה.
• המסלול הקווי מתאים למשפחות עם ילדים שרגילים ללכת, בהשגחה צמודה בקטעים הסלעיים.
• החניה ליד הכביש קטנה ועלולה להתמלא בסופי שבוע ובחגים – כדאי להגיע מוקדם.

אזהרות ובטיחות

• אין להיכנס למערה בין 1 בנובמבר ל-31 במרץ. העטלפים מוגנים בחוק, והערה מתרדמת החורף עלולה לגרום להם לכלות את מאגרי האנרגיה שלהם ולמות.
• גם בעונה הפתוחה – לא להאיר ישירות על עטלפים, לא לרעוש ובשום אופן לא לגעת בהם או להרים עטלף שנפל.
• הרצפה במערה לא אחידה וזרועה גושי סלע גדולים; ללכת לאט ולהאיר את הדרך, ולא לטפס על הגושים.
• מפלוני הסלע והמדרגות בערוץ חלקלקים, במיוחד אחרי גשם – לשמור על הילדים.
• לא להיכנס לערוץ בימים שבהם יש סכנת שיטפונות, ולוותר על המסלול המעגלי בימי שרב.
• לא להתקרב לשפת מצוק מגדים – יש שם מדרונות תלולים וסכנת נפילה.
• המערה היא אתר ארכאולוגי חשוב: אין לחפור, לאסוף כלי צור, עצמות או קונכיות, ואין לגעת בנטיפים ולשבור אותם.
• לא להדליק אש בתוך המערה או בחורש, ולקחת את כל הפסולת חזרה.
• ללכת רק בשבילים המסומנים ולסיים את הטיול לפני רדת החשכה.