מערת קומתיים בנחל שיח

על המערה

מערת קומתיים חצובה במדרון הצפוני של נחל שיח, ממש מול עין משוטטים, בלב חיפה. היא מורכבת משני חללים הבנויים זה מעל זה בסלע הגיר הרך, ומדרגות צרות מחברות ביניהם. המקורות מתארים אותה כמערה טבעית שהנזירים הרחיבו והתאימו לצורכיהם. מן השביל רואים היטב את המבנה: פתח רחב ופתוח בחלל העליון, שנראה כמו מרפסת בצוק הלבן, ומתחתיו פתח החלל התחתון, שהכרמליתים חסמו בדלת מתכת כבדה כדי לשמור עליו.

החלל התחתון רבוע, ובמרכזו עמוד סלע שנשאר במקומו. בדפנות חצובות 14 או 15 גומות, שאולי שימשו אבוסים לבהמות. לפי הסקירה של המסדר הכרמליתי, הן נחצבו כנראה בימי הנזירים הלטיניים או מאוחר יותר. על ייעודה המקורי של המערה יש כמה השערות: שהיא הייתה מקום מגוריו של נזיר מן הלאורה (קהילת נזירים מתבודדים) שפעלה בנחל בתקופה הביזנטית, ושהיא שימשה קפלה למרים הבתולה כבר מן המאה ה-5 לספירה. אלה השערות בלבד, ולא הוכחו. לפי המסורת הנוצרית, אליהו הנביא עצמו גר במערה.

חשיבותה של המערה נובעת מהמקום שבו היא נמצאת. בנחל שיח התיישבו נזירים מתבודדים לטינים בתקופה הצלבנית, וגרו במערות שבמדרונות. כאן התגבשה הקהילה שממנה צמח המסדר הכרמליתי, אחד המסדרים הקתוליים הידועים בעולם, ששמו לקוח מהר הכרמל. ממערב למעיין שרדו חורבות הכנסייה והמנזר שהנזירים בנו במאה ה-13: קירות, קשתות מחודדות ושרידי מטבח. בחפירות נמצא שהמטבח נהרס פעמיים לפני 1265 ונחרב סופית ב-1291, השנה שבה נפלה עכו ובה הגיעה לקיצה הנוכחות הכרמליתית בארץ. בסמוך לחורבות עומדת קפלה קטנה שהכרמליתים בנו אחרי שחזרו לכרמל, ובקירותיה שובצו אבנים מן הכנסייה העתיקה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 חקר את האתר הארכאולוג בלרמינו באגאטי, ומ-1987 נערכו בו חפירות מסודרות בניהולה של הארכאולוגית אאוג'ניה ניטובסקי.

בשנת 1870 ביקר במקום החוקר הצרפתי ויקטור גרן. הוא תיאר את החורבות ומסר שהנוצרים מכנים את הבקעה "עמק המרטירים", על שם נזירים שנטבחו בה לפי המסורת. המעיין שמול המערה נקרא בערבית עין אל-פרג'. את שמו העברי, עין משוטטים, קיבל על שם "אגודת המשוטטים", שפנחס כהן ייסד בחיפה ב-1916. המעיין נובע מגומחה חצובה בסלע וממלא בריכה קטנה המוסתרת בין ברושים. לאורך הנחל אפשר לראות גם את עין שיח, את בוסתן כיאט הנטוש ופתחים של מערות קטנות נוספות.

איך מגיעים

הדרך הנוחה היא לרדת לנחל מלמעלה, משכונת כרמליה. בין מספר 4 למספר 6 ברחוב לוטוס יש שלט שמסמן את הכניסה לוואדי, ומשם יורדים בשביל שסימונו שחור (סימון החברה להגנת הטבע). השביל יורד במדרגות אבן ובסבך צמחייה, ואחרי כ-800 מטרים מגיעים לעין משוטטים, שאותו קל לזהות לפי קבוצת הברושים. המערה נמצאת בגדה שממול, בצוק הלבן שמצפון לאפיק. חורבות הכנסייה נמצאות כמה עשרות מטרים ממערב.

המסלול הזה הוא קטע 13 של שביל חיפה. אורכו כ-2 ק"מ, ממפלס של כ-287 מטרים ברחוב לוטוס ועד כ-178 מטרים בשכונת כבאביר, בפינת הרחובות רבווה ורענן. הוא מוגדר בדרגת קושי בינונית, וההליכה בו נמשכת כשעתיים וחצי. המסלול קווי, ולכן כדאי לתאם איסוף בסופו או לחזור למעלה באותה הדרך. זהו שביל פתוח בתוך העיר ואין בו שעות פתיחה, אבל מצב השבילים והגדרות עשוי להשתנות, ולכן כדאי לבדוק מידע עדכני לפני היציאה.

כניסה למערה: שני הפתחים של מערת קומתיים חסומים בדלתות מתכת של המסדר הכרמליתי, והמערה פתוחה לביקור רק לעיתים נדירות מאוד. אפשר לצפות בה ובחזיתה מהשביל, אבל אין להיכנס אליה או לטפס אל הפתח העליון.

מה להכין לביקור

• נעלי הליכה עם סוליה טובה: הירידה כוללת מדרגות אבן ארוכות ושבילים צרים.
• מים בכמות מספקת לכמה שעות הליכה. אין לשתות ממי המעיינות.
• תיאום תחבורה לסוף המסלול, או כוח לטפס חזרה במעלה הוואדי.
• זמן: כחצי יום לסיור נינוח שכולל את המעיינות, המערה וחורבות המנזר.
• עונה מומלצת: חורף ואביב, כשהנחל ירוק והמעיינות שופעים. בקיץ עדיף לצאת בשעות הבוקר.
• משקפת או עדשת זום, כדי לראות היטב את הפתח העליון ואת פרטי החציבה מהשביל.
• המסלול מתאים למשפחות עם ילדים שרגילים ללכת, אבל לא לעגלות.

אזהרות ובטיחות

• אין לטפס על הצוק אל הפתח העליון: הגיר רך ומתפורר, ואפשר ליפול ממנו בקלות.
• אין לנסות לפתוח את דלתות המתכת או לפרוץ אותן. המערה סגורה ושייכת למסדר הכרמליתי.
• שרידי הכנסייה והמנזר הם אתר עתיקות מגודר. אין להיכנס לתחום הגדר, לטפס על הקירות או להזיז אבנים.
• המדרגות והסלע ליד המעיינות חלקלקים, במיוחד אחרי גשם ובחודשי החורף.
• אחרי גשמים עזים עלולים לזרום מים באפיק. אין להיכנס לנחל בזמן סערה.
• אין להבעיר אש, ויש לשמור על ניקיון ולהוציא את כל הפסולת מהנחל.