מפעל המים במגידו

על המערה

מפעל המים של מגידו הוא אחד ממפעלי המים הקדומים המרשימים בארץ, וגולת הכותרת של הביקור בגן הלאומי תל מגידו. אין זו מערה טבעית אלא מערכת חצובה בידי אדם: פיר אנכי שנחפר מתוך העיר העתיקה, מנהרה אופקית שנחצבה בסלע הגיר הרך, ובקצה – מערה קטנה שבה נובע מעיין, למרגלות המדרון המערבי של התל. מטרת המפעל הייתה לאפשר לתושבי העיר להגיע למים מתוך החומות, גם בשעת מצור, בלי לצאת אל המעיין שנמצא מחוץ לביצורים.

המעיין עצמו שימש את תושבי מגידו עוד לפני שנחפר המפעל. במערת המעיין נחצבו מדרגות שירדו אל המים מבחוץ, ולאורך הדורות הועמקה המערה כדי להמשיך ולהגיע למי התהום. בשלב מוקדם יותר נבנה גם מעבר בנוי וצר, המכונה "הגלריה", שירד במורד המדרון אל המעיין. כאשר נחפרה המערכת החדשה נחסם הפתח החיצוני של מערת המעיין בקיר אבן עבה, שהוסתר תחת מילוי עפר, כך שאויב שעמד מחוץ לעיר לא יכול היה לאתר את מקור המים.

הפיר נחפר תחילה דרך שכבות העפר וההריסות של הערים הקודמות שנבנו זו על גבי זו, ובחלק זה דופנותיו נתמכו בקירות בנויים. מתחת לכך הוא ממשיך בתוך סלע האם. לאורך דופנות הפיר נחצבו מדרגות שהקיפו אותו, ובחלקו התחתון הוא הופך למעבר משופע ותלול. מכאן נמשכת מנהרה אופקית באורך של כ-70 מטרים עד מערת המעיין. המנהרה נחצבה משני קצותיה בו זמנית, ושתי קבוצות החוצבים נפגשו באמצע בסטייה קטנה בלבד, של כמטר אחד. סימני התיקון ניכרים עד היום בצורת המנהרה. רצפת המנהרה נחצבה במדרון קל, כך שמי המעיין זרמו אל תחתית הפיר ואפשר היה לשאוב אותם משם.

את המפעל חשפה משלחת המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו, שחפרה בתל בין 1925 ל-1939. החופרים תיארכו אותו למאה ה-12 לפנה"ס. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הציע יגאל ידין שהמפעל נבנה בתקופת הברזל, בימי ממלכת ישראל, והיום הוא מיוחס בדרך כלל לימי המלך אחאב, במאה ה-9 לפנה"ס. עם זאת, התיארוך המדויק עדיין שנוי במחלוקת בין החוקרים. מפעלי מים דומים, שנועדו להבטיח אספקת מים בשעת מצור, ידועים גם בחצור, בגזר ובירושלים.

תל מגידו הוא אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים והנחקרים ביותר בארץ, ובשנת 2005 הוכרז, יחד עם תל חצור ותל באר שבע, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ("התלים המקראיים"). מלבד מפעל המים אפשר לראות בתל שערי עיר מתקופות שונות, ארמונות, מתחם מקדשים כנעני עם מזבח עגול, אורוות מתקופת ממלכת ישראל וממגורה גדולה. מראש התל נשקף נוף רחב אל עמק יזרעאל, הגלבוע, גבעת המורה, הר תבור והרי נצרת. כיום יורדים אל הפיר בגרם מדרגות מודרני של כ-180 מדרגות, וממשיכים במנהרה המוארת על גבי שביל הליכה מוגבה עד מקום הנביעה.

איך מגיעים

הגן הלאומי תל מגידו שוכן בשוליים הדרומיים-מערביים של עמק יזרעאל, סמוך לקיבוץ מגידו, ליד כביש 66, כ-2 ק"מ צפונית לצומת מגידו. בכניסה לגן יש חניון ומרכז מבקרים. הגן מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים, והכניסה בתשלום (מנויי "מטמון" נכנסים ללא תשלום נוסף).

מן הכניסה עולים אל התל בשביל מסומן, עוברים בין אתרי החפירה, ומגיעים אל פתח הפיר בצדו המערבי של התל. מסלול הביקור במפעל המים הוא חד-כיווני: יורדים במדרגות אל תחתית הפיר, הולכים לאורך המנהרה עד המעיין, ומשם עולים במדרגות אל מחוץ לתל. מנקודת היציאה חוזרים ברגל אל מרכז המבקרים ואל החניון, או עולים לרכב או לאוטובוס שממתינים בחניון הסמוך. כדאי לתכנן מראש איפה ימתין הרכב.

שעות הפתיחה משתנות לפי עונות השנה. לפני הביקור כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים את שעות הפתיחה, את המחירים ואם מפעל המים פתוח. לאחר גשמים כבדים במיוחד המנהרה הוצפה בעבר, ולכן ייתכן שהיא תהיה סגורה זמנית.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי תל מגידו (או מנוי "מטמון" של רשות הטבע והגנים).
• נעליים סגורות ונוחות עם סוליה טובה: יש במסלול מדרגות רבות, וחלקן עלולות להיות רטובות.
• מים וכובע: הסיור בתל עצמו חשוף לשמש, ובקיץ חם מאוד. במנהרה עצמה קריר ומוצל.
• פנס אינו חובה, כי המנהרה מוארת, אבל הוא יעזור לכם לראות את סימני החציבה בדפנות.
• זמן: כדאי להקדיש לביקור בתל ובמפעל המים לפחות שעה וחצי עד שעתיים.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. בקיץ עדיף להגיע בשעות הבוקר המוקדמות.
• ילדים: מתאים למשפחות עם ילדים שמסוגלים לרדת ולעלות מדרגות רבות בכוחות עצמם. עגלות תינוקות אינן מתאימות למפעל המים.
• תיאום הסעה: היציאה ממפעל המים נמצאת מחוץ לתל, ולכן בקבוצות כדאי לתאם מראש שהרכב ימתין בחניון הסמוך.

אזהרות ובטיחות

• הירידה לפיר והעלייה מן המעיין כוללות מאות מדרגות תלולות. מי שסובל מבעיות לב, נשימה או ניידות, או מפחד גבהים ומקומות סגורים, צריך לשקול היטב אם להיכנס.
• המדרגות ושביל ההליכה עלולים להיות לחים וחלקלקים. אחזו במעקה ואל תרוצו.
• יש להישאר על המדרגות ועל השביל המוגבה ולא לחצות את המעקות. מתחת לשביל יש מפלסים נמוכים יותר ומים.
• לאחר גשמים כבדים המנהרה עלולה להתמלא במים, ואז היא נסגרת. יש לציית להוראות הצוות ולשילוט.
• זהו אתר ארכאולוגי מוגן במורשת עולמית: אין לטפס על קירות עתיקים, לגעת בדפנות החצובות או לכתוב עליהן, ואין להוציא אבנים או חרסים מהאתר.
• בקיץ הסיור על פני התל חשוף לשמש. שתו מים בשפע והימנעו משעות הצהריים החמות.