עין המערה

על המערה

עין המערה הוא מעיין קטן הנובע בתוך מערה, בדרום-מערב רמת הנגב, דרומית להר חריף וסמוך מאוד לגבול ישראל–מצרים ולכביש 10 (כביש הגבול המערבי). המקום נמצא בתחומי שמורת הר הנגב, ולפי תיאורי השמורה זהו מקור המים הקבוע היחיד בה. בלב נוף מדברי צחיח בולט סבך של צמחייה ירוקה וקנים סביב פתח המעיין, וזהו מקור שתייה חשוב ליעלים ולבעלי חיים אחרים באזור.

למעיין יש מקום מיוחד בהיסטוריה של הגבול. כאשר שורטט ב-1906 קו הגבול בין השטח העות'מאני לבין מצרים שבשליטה בריטית (קו עקבה–רפיח), דרשו העות'מאנים וקיבלו כמה מקורות מים שלא היו נכללים בצד שלהם אילו נמתח קו ישר, ועין המערה היה אחד מהם, לצד עין נטפים ועין חורשה. בזכות זה נותר המעיין בצד שהפך לימים לשטח ישראל, ותוואי הגבול בסביבתו מושפע עד היום מאותה דרישה.

מבחינת המבנה, הפתח נראה כשלולית קטנה וצרה שאדם יכול היה להשתחל דרכה בקושי. מעבר לשלולית נמשך מעבר צר באורך של כשמונה מטרים, מוצף לגמרי במים עכורים ועמוקים, ורק בסופו נפתח חלל פנימי שבו הרצפה מעט גבוהה יותר ויש אוויר לנשימה. כדי להגיע לחלל הזה נדרשה למעשה צלילה בחושך מוחלט, בלי ראות ובלי נקודת ייחוס, ומי שנכנס איבד במהירות את תחושת הכיוון.

המעבר המוצף הפך את המקום למלכודת מוות. לפי דיווח ב-ynet מאפריל 2002, בתוך כחמש-עשרה שנה נהרגו במקום שלושה מטיילים שניסו לצלול אל החלל הפנימי; האחרון שבהם טבע באפריל 2002. בעקבות מקרי הטביעה נחסמה הגישה למערה והפתח נסתם בעפר. כיום ניתן לראות רק את סבך הצמחייה ואת השקע שבו היה הפתח, ושלט במקום מזהיר מפני סכנת טביעה ואוסר את הכניסה.

איך מגיעים

המעיין נמצא צמוד לכביש 10, כביש הגבול המערבי, באזור גבול שנמצא תחת שליטה ופיקוח של צה"ל. התנועה האזרחית בכביש 10 מוגבלת, ולעיתים הוא סגור לגמרי לאזרחים, בהתאם להחלטות צבאיות שמשתנות מעת לעת. לפני כל תכנון ביקור יש לברר מול גורמי הצבא ורשות הטבע והגנים אם הכביש פתוח, באילו ימים ושעות ובאילו תנאים. ייתכן שבסביבה קיימים גם שטחי אש, ולכן כדאי לבדוק גם זאת מראש.

חשוב לדעת: המערה עצמה נחסמה ונסתמה בעפר, והכניסה אליה ואל המים אסורה. גם כשהגישה לכביש אפשרית, אפשר לכל היותר לצפות במקום מבחוץ. אין במקום תשתית למבקרים, וזה אינו אתר תיירות מוסדר.

מה להכין לביקור

• בירור מוקדם של מצב כביש 10 והגבלות התנועה בו, ושל שטחי אש באזור.
• מים בכמות גדולה: המעיין אינו מקור שתייה למטיילים, והאזור מרוחק מכל יישוב.
• רכב מתאים עם מיכל דלק מלא, וידיעה מראש של דרך החזרה.
• כובע, קרם הגנה ובגדים ארוכים ונושמים לשמש החזקה.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. בקיץ החום במדבר קיצוני.
• טלפון טעון ומפה. הקליטה באזורי גבול עלולה להיות חלקית.
• זמן: עצירה קצרה לצפייה בלבד, כחלק מנסיעה ארוכה יותר באזור.

אזהרות ובטיחות

• אין להיכנס למים או לנסות לפתוח את המערה. מדובר במעבר מוצף, צר וחשוך לגמרי, שבו כבר נהרגו כמה מטיילים.
• אזור גבול רגיש: יש לציית להוראות כוחות הביטחון, לא להתקרב לגדר הגבול ולא לסטות מהדרכים המותרות.
• אין לשתות מהמים: הם עומדים, עכורים ולא מטופלים.
• המעיין הוא מקור המים של היעלים ושל חיות הבר באזור. אין לרחוץ במים, ללכלך, להשאיר מזון או להפריע לבעלי החיים, במיוחד בשעות הבוקר והערב.
• המקום נמצא בשמורת טבע: אין לקטוף צמחים, להבעיר אש או להשאיר פסולת.
• חום, התייבשות ושיטפונות: אין לצאת לאזור בימי שרב, ובימי גשם יש להתרחק מערוצי נחלים.