מערכת המסתור ומערת בית הבד בחורבת זעק

על המערה

חורבת זעק (בערבית ח'רבת א-זעק) היא אתר ארכאולוגי על גבעה בגובה של כ-420 מטרים מעל פני הים, צפונית לקיבוץ להב, באזור המפגש בין דרום הר חברון, שפלת יהודה וצפון הנגב. מראש הגבעה נשקף נוף רחב אל דרום הר חברון, יער להב ובקעת יבל. האזור בנוי מסלע קירטון רך, שקל לחצוב בו מערות ובורות מים, ומעליו שכבה קשה של נארי – שילוב שהפך את המקום לנוח במיוחד לחציבה תת-קרקעית.

הלב התת-קרקעי של האתר הוא מערת בית הבד: מערה חצובה גדולה עם פתח רחב, שבה נמצאה אבן ים – האבן הגדולה שעליה נכתשו הזיתים – לצד קנקני אגירה ופירים של מתקני סחיטת השמן. בית הבד תוארך לסוף התקופה הביזנטית (המאה ה-6 עד המאה ה-7 לספירה). המערה נחקרה בחפירה של יובל גורן ופטר פביאן בשנות ה-80 של המאה ה-20, בפיקוח הארכאולוג דוד אלון, שבה נחפרה יחידת מגורים שלמה – מבנה מעל הקרקע ומערות הקשורות אליו.

מקירות מערת בית הבד נפתחים כמה פתחים אל חללים תת-קרקעיים, ואחד מהם הוא תחילתה של מערכת המסתור. זוחלים במעבר נמוך ומפותל עד לחדר ראשון החצוב כולו בסלע, שנראה תחילה ללא מוצא; רק בבדיקה מדוקדקת מתגלה פתח בתקרה המוביל אל חדר עליון – תכסיס הגנה אופייני למערכות מסתור. מהחדר העליון יוצאות שתי מחילות: אחת אל מקווה קטן והשנייה אל בור מים סמוך. גורן ופביאן ייחסו את מערכת המסתור לימי מרד בר כוכבא (132–135 לספירה), ובאתר נמצאו גם חרסים האופייניים לתקופה זו. מערכת זו היא אחת מקבוצה גדולה של מערכות מסתור באזור, שתועדו בסקר של דוד אלון ואבי נבון מקיבוץ להב.

מערות מסתור באתר נחשפו כבר בסוף המאה ה-19 בחפירת בדיקה של בליס ומקאליסטר מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל, ולפניהם תיאר את החורבה החוקר הצרפתי ויקטור גרן (1870). מלבד מערכת המסתור יש באתר מערות רבות נוספות: בכ-30 יחידות מגורים מהתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית נמצא מבנה הקשור למערה אחת או יותר, וכן חצר ובור מים. בשנים 1994–1996 חפר דוד אלון באתר 32 מערות קבורה, רובן מתקופת הברזל II (המאה ה-9 עד המאה ה-6 לפנה"ס), עם שימוש משני בתקופה הרומית והביזנטית; אחת מהן מתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה II. המחקר על מערות הקבורה הושלם בידי אירית יזרסקי מאוניברסיטת בן-גוריון ופורסם ב-2013.

בראש הגבעה עומד עדיין בית המוכתר, שנבנה בידי אנשי הכפר דורא, שהשתמשו במקום החל מהמאה ה-19 כיישוב עונתי (מזרעה). למרגלות החורבה נמצאת הבאר "ביר זעק", שפתחה רחב ומימיה מליחים מעט.

איך מגיעים

האתר נמצא כ-4 ק"מ צפונית לקיבוץ להב. מגיעים מכביש 325 (בין צומת דביר ללהב): לאחר קיבוץ דביר פונים בפנייה המסומנת לכיוון מחצבת לבנים, ובהמשך פונים שמאלה לכיוון חורבת זעק ונוסעים כקילומטר בדרך עפר עד חניה ליד בריכת מים מגודרת. לפי iNature הדרך עבירה לכל רכב. מהחניה הולכים ברגל בין שרידי החורבה אל בית המוכתר; מערת בית הבד נמצאת בחצר שממזרח לו.

האתר פתוח, ללא תשלום וללא מתקנים; השבילים בו אינם מסומנים. הכניסה למערות ולמבנים היא באחריות המבקרים בלבד. מומלץ לבדוק מראש את מצב דרך העפר, במיוחד אחרי גשמים.

מה להכין לביקור

• פנס ראש לכל משתתף, ועדיף גם פנס גיבוי – מערכת המסתור חשוכה לגמרי.
• בגדים שלא חבל ללכלך ומגיני ברכיים: המעבר הראשון דורש זחילה על ארבע.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה – השטח מלא אבנים ושרידי קירות.
• מים בכמות מספקת; אין באתר צל של ממש, מים לשתייה או שירותים.
• עונה מומלצת: החורף והאביב, כשהגבעה מוריקה והחום נסבל.
• זמן מומלץ: כשעה וחצי עד שעתיים לסיור בחורבה ובמערות.
• מתאים למשפחות עם ילדים שמסוגלים לזחול, בהשגחה צמודה בגלל הבורות הפתוחים.

אזהרות ובטיחות

• בשטח החורבה פזורים פתחי בורות, בארות ומערות – רק חלקם גודרו. היזהרו במיוחד כשהעשב גבוה ומסתיר אותם.
• חלק מהפתחים במערכת המסתור צרים וקשים למעבר ודורשים טיפוס; אל תיכנסו לקטעים שאינכם בטוחים בהם, ואל תיכנסו לבד.
• המעבר דרך פתח התקרה אל החדר העליון דורש זהירות מנפילה – עזרו זה לזה ואל תקפצו.
• קירות ומבנים עתיקים עלולים להיות לא יציבים – אל תטפסו עליהם.
• זהו אתר עתיקות: אסור לחפור, להזיז אבנים או לקחת חרסים וממצאים.
• אין להשאיר חפצי ערך ברכב בחניה.
• אין להבעיר אש בתוך המערות.